החיים יפים

מכירים את זה שאתם מהזה שחוקים מעבודה ורק חולמים על הרגע שתהיו בחופש ופשוט לא לעשות כלום?

אז הנה אני בחופש מתחילת השבוע אחרי המון תכנונים.גייסתי את כל חבריי והכנתי אותם.

איזה תחושה כיפית לא לכוון את השעון לפני שהולכים לישון ולהכנס למיטה בסבבה בידיעה שמחר לא צריך לקום.

אז ככה אני מתחילת השבוע מתפנן לי עם חברים יוצא מבלה אוכל שותה.

יום עם ההיא במסעדה יום עם חברים בבילוי.ככה יצא.למרות שהייתי מעדיף לסע לאן שהוא.ורחוק.

רק מה אחרי כמה ימים כאלה אתה שואל את עצמך כמה באמת אפשר להמשיך ככה להתפנן?

נניח והיתה לי האפשרות שלא לעבוד.מה אז?

אוקיי אז יצאתי וטיילתי ולמדתי והתנדבתי ועשיתי ספורט.מה עוד?

לא יודע אני מהזה מקנא באנשים שבאמת יכולים להנות מהפנאן הזה.

יוצא שבאמצע היום אני רואה אנשים שיושבים בבתי קפה בשיא הכיף ואיזה קנאה מתגנבת לליבי.

אבל ישבתי.ושתיתי.והיה באמת אחלה אבל די מהר מתגנבת התחושה של מיציתי.די.

זהו.ברור לי.אני לא הטיפוס שלא יעבוד.הלוואי שיכולתי.הלוואי שבאמת הייתי נהנה מזה.

אני זקוק למסגרת.אינטראקציה עם אנשים.עשיה.למידה.

שבוע הבא חוזרים לעבוד.וכמו שאני מכיר את עצמי זה יהיה משביז לאללה אבל אין כמו עבודה.