החיים יפים

אחד הדברים הכי עצובים בחיים זה לראות אדם שהכי קרוב אליך שמשתנה לך מול הפנים.
הוא לא עזב.הוא לא נטש.אפילו לא פגע.
הוא פשוט השתנה.ולרעה.
והידיעה שאין לי דרך לשנות זאת או להחזיר את הגלגל לאחור משגעת אותי.
אני מביט בך.את לא האדם שהכרתי.
מרוחקת,מעט תלושה.זרה.
לא אותם הצחוקים.לא אותה חדוות החיים.
ומשהוא מתוך זה מחלחל אליי.אליי.לאדם שאוהב את החיים.אוהב לצחוק.לחיות.
ואת...גורמת לי לעצב.לתהיות.
כמה השתנית.כמה הזמן נותן את אותותיו.ללא יכולת לעשות כלום בנידון.
את הכי קרובה והכי רחוקה.
הכי מחבקת והכי זרה.
הכי שומעת אבל לא מקשיבה.
הכי שלי...אבל מרגיש לי כמו פרידה.
ואני מפוכח.למרות הכל.
בידיעה שזהו טבעו של עולם.
שחיקת הזמן.החומר.
רוצה לגעת בך.לבקש שלא תיעלמי לי לעולם.
ומבין שזה לא יקרה!!!