החיים יפים

היום לאחר 3 שנים של התנסויות,חפירות,ומעין מסע בדרך אל עצמי אני מרגיש סוג מסוים של גמילה.
גמילה מהצורך בבדסמ וחויות בתחום.
וזה לא שאין לי יותר פנטזיות.הן בהחלט קיימות ועדיין כייף לחוות דברים אך זה לא כתמול שלשום.
וזה בעיקר נובע מהבנה של הדברים.של המקור לאותם צרכים.

אני נזכר בהתחלה.בפחדים.בחששות.אני?מה אני סוטה?לא יכול להיות.התכחשתי.
עד לרגע שלא יכולתי יותר.זה היה חזק ממני.הצורך לחוות.
זה התחיל בשיחות עם מלכות בתשלום.היד שלי כולה רועדת מהתרגשות.הקול רועד.
סתם שיחות בירור.מה זה.איך זה.
עד שהגיע החויה הראשונה.הייתי על סף התקף לב.ריגוש מיני אדיר שטרם חויתי כמותו בעבר.
המון שיחות עם אנשים בתחום.תהיות.דיברתי עם המון מלכות.חקרתי.הסתקרנתי בטירוף.
מי הן?מנין נובע הצורך הזה שלהן?
נפגשתי עם לא מעט שולטות.כל אחת עולם ומלואו.
עם הזמן יותר משרציתי לחוות רציתי להבין את הצד הפסיכולוגי של הדברים.
מה משותף לכולן אם בכלל?איך אני משתלב בכל הסיפור הזה?
זה באמת אני?ולמה זה כל כך מרגש אותי?

לאט לאט אתה מתחיל להבין את העולם הזה.מי הם אותם האנשים שמסתתרים מאחורי הדמויות הוירטואליות.
אתה מנסה לשזור איזה חוט בין כולם.למצוא את המאחד ביניהם.
התחלתי להבין שזאת אינה סטיה.שהרוב המוחלט הם בעצם אנשים כמוני.

כיום אני מבין שאת הבסיס לכל ניתן לתמצת במילה אחת.
פחד!!!
פחד מאובדן שליטה!!!
משהוא שחבוי בכל בן אנוש ללא יוצא מין הכלל.
זה יכול להיות פחד מאינטימיות,פחד מהצלחה,פחד מכישלון.הטריגר ללא כל ספק הוא פחד.
וזה רלונטי הן לשולט והן לנשלט.

מעולם לא התחברתי לאלו שראו בזה מין צורך בסיסי מובן מאליו ולא סיקרן אותם לחקור.
תמיד הייתי אדם שחוקר.
לכל דבר ישנה סיבה.
הקלישאות "ככה נולדתי","תמיד הייתי דומיננטי","זה מגרה אותי" הן ריקניות וסתמיות.
זה כמו להבדיל שאדם אובססיבי נהנה לשטוף ידיים מאה פעם ביום ומרגיש בזה הכי בטוח אך אינו מנסה להבין מה הטריגר לזה.
הכרתי סוגים רבים של אנשים שחווים זאת מהקל אל הכבד.
לא פעם נותרתי המום מאותן בחורות שכבר לא יכלו להבדיל בין מציאות לדימיון והמסיכה שהן עטו על עצמן כבר נהפכה לאחת עם מי שהן.הטוטאליות.המדחיקות.
אין ספק שחויות אלו משחררות בנו המון לחצים.את לחצי היוםיום.
לדעתי אין כל בושה לחוות חויות אלו.בכל צורה שהיא.
אך במקביל ראוי לכל אדם להבין ולנסות לחקור את הבסיס לצרכים אלו אצלו.
בדרך להכרה טובה יותר של מי אנו.