החיים יפים

מעולם לא סיפרתי על זה לאף אחד.
החויה הבדסמית הראשונה שלי היתה בגיל מאוד מאוד צעיר.הייתי בערך בן 6 או משהוא.
כבר אז היתה בי משיכה כזאת.הייתי מוקסם נגיד מלהביט על כף רגלה של אישה בנעלי עקב פתוחות.
בשכונה שבה גרתי היתה משפחה שעם בניה הייתי מיודד.3 אחים שהייתי חבר שלהם.
היינו משחקים בשכונה.לעיתים הייתי עולה אליהם והיינו משחקים יחד.
היתה להם אימא מאוד סקסית.כבר כילד היא טימטמה אותי.
היה בה משהוא דומיננטי.שונה.
נהניתי להביט בה.להסתכל עליה הולכת.והרגשתי גם שהיא אהבה אותי.
בלי שמץ של שחצנות הייתי ילד די מתוק והתרגלתי לזה שנשים תמיד אהבו אותי.
אם זה מורות או שכנות.נוסיף לזה את העובדה שהייתי מאוד מחונך ועם נימוס אירופאי וקיבלתם מין זיסלה כזה שכולם אהבו.

ביום בהיר אחד יצא לי לעלות אל אותה שכנה לשחק עם הילדים.
היינו בחדר והשתעשענו לנו עם כל מיני צעצועים.
בשלב כלשהוא האימא נכנסה לחדר.לבושה בחלוק.עם נעלי בית.
קצת שיחקה איתנו.קצת ציחקקה איתנו.
משהוא במבטה היה שונה.מתגרה כזה.סליזי כזה.
אז כילד לא פירשתי זאת כך.כיום אני מבין את זה אחרת.
אני זוכר שהיא ליטפה אותי.
בעיקר אני זוכר את הקטע שלאט לאט היא החלה מקרבת את רגלה לעבר פניי.
ומחייכת.מקרבת.מרחיקה.מחייכת.מישירה מבט.
אני התענגתי.זה עשה לי טוב.המבט הזה בעיניה.כאילו אומר נשק אותי.את רגליי.
היה בה משהוא שתלטני.לעיתים היא ביקשה ממני דברים שאעשה עבורה ואני סירבתי.

הזכרון הזה השאיר בי חותם כלשהוא.
לעיתים אני סתם נזכר בזה ומחייך לעצמי.