החיים יפים

האם קיימת מציאות בה נרגיש באמת בני חורין?
האם ישנה בכלל מציאות כזאת?

משחר ילדותינו אנו חיים בדופסים של שולט נשלט.בראשית יש את הסמכות ההורית שבה ללא ספק אנו נשלטים.זה ממשיך הלאה לימי בית הספר שבהם המורים הם הקובעים.
בצבא.יחסי מפקד פקוד.במקום העבודה מול הבוס.
הדינמיקה הזאת מוטבעת בנו בהלך המחשבה.נרצה או לא נרצה.
גם בחיינו הבוגרים.ביחסינו עם בן הזוג לרוב אחד מהצדדים הוא דומיננטי יותר.
וכהורים אנו נאלצים לקחת את המושכות אלינו לידיים.להוביל.לחנך.להורות.

אז מיהו אותו בן חורין?
מה נדרש ממני על מנת שארגיש בן חורין?
האם אנו צריכים לשאוף למציאות שבה אין חוקים?מציאות שבה לא נוביל או נובל?
האם כך נהיה מאושרים יותר?
האם תיתכן מציאות ללא מעמדות כלל?

האמת היא שלא.מציאות ללא מעמדות תיצור כאוס.