החיים יפים

עמוק עמוק בתת המודע שלנו מגיל אפס מתפתחת הדינמיקה של התשומת לב החיובית שלילית.
דינמיקה זאת מתפתחת מתוך יחסינו עם הורינו.הקונוטציה שבין סוג התשומת לב שנקבל לתדירות שלה הינה קריטית להתפתחותינו האישית חברתית והתנהלותינו כאנשים בוגרים.
אינטראקציה אופיינית שגורמת להרגשה רעה כוללת צעקות,נזיפות,איומים,עונשים,נדנודים,ועוד.

כילדים אנו זקוקים לתשומת הלב מהורינו כמו אויר לנשימה.
זהו צורך בסיסי שטמון בכולנו ונעשה הכל על מנת להשיגו.
והכל...כולל הכל.
כשילד גדל בסביבה שבה תשומת הלב השלילית היא היחידה שלה הוא זוכה הוא מבין שזאת הדרך היחידה שבו עליו להתנהל על מנת לזכות בה.
וכך זה מושרש אצלו בתת המודע.כדי לקבל יחס,אהבה,תשומת לב אני צריך להפריע,לעצבן,להקניט,להשתולל וכיוצב.

דפוס זה מועתק גם להתפתחות החברתית של אותו ילד.
בכל כיתה תמיד אפשר למצוא את אותו ילד שרק מפריע.משתולל.עושה בעיות.הליצן של הכיתה.
הוא למד כבר שזאת הדרך היחידה לקבל תשומת לב.

ילדים אלו בבגרותם יתקשו לנהל מערכות יחסים חיוביות חברתיות או רומנטיות.
הם חסרי גבולות.שתלטנים.חסרי ביטחון עצמי.בעלי דימוי עצמי נמוך במיוחד.תלותיים.
הם מבינים שהדרך היחידה שבה יאהבו אותם זה רק אם יתנהגו בצורה שלילית.
יכעיסו.ימרדו.ישתלטו.

לעיתים ילד זה בבגרותו יפנה לעולם השליטה.
הוא למד שרע זה טוב.שלשלוט משמעו תשומת לב.שלעשות רע יזכה אותו ביחס כסוג של הערכה.
שהסבל של האחר הוא הטוב עבורו.