בימים אלו מלאו שנה למותך.לאחר שהחלטת לסיימם בצורה כה טרגית.
כל כך הרבה מחשבות ותהיות עוברות לי בראש.על התקופה שבילינו יחד.עליך.עליי.על החיים.על מורכבות החיים.
אדם שהעדיף שלא להמשיך את חייו.שההתמודדות עם קשיי החיים היו לו קשים מנשוא.
איני יכול לשפוט אותך.עברת תקופה מאוד קשה.התאכזבת מכל כך הרבה דברים.
היית סקפטי לגבי המשך חייך.לגבי הסיכוי שמשהוא ישתנה.
מי כמוני מבין אותך.רובנו נוחלים אכזבות ביחס למרבית הדברים שאנו חולמים עליהם ושואפים לקראתם.
בשלב כלשהוא בחיים אנו מבינים שהחיים זה לא ממש פיקניק.
ייחלת לזוגיות חדשה שתביא לך אושר.התמודדת עם הנטל הכלכלי.
הקטע הזוגי היה קשה לך יותר מרוב הדברים.יצאת לעולם חדש של התמודדות עם הנושא המורכב הזה שנקרא זוגיות.
זוגיות בעידן הנוכחי.עידן האינטרנט.עידן הכל אחד לעצמו.עידן שבו כולם חברים שלך כשלמעשה אתה הכי בודד בעולם.
גם אני צעדתי במקביל אליך בדיוק באותו שביל.ונחלתי מלא אכזבות.
זה די מדהים שדוקא היום בעידן כה תקשורתי הבדידות בחיי אנשים מתחדדת יותר ויותר.
אני מניח שאתה צופה בי מלמעלה.מין הסתם הבנת שלא הכל בחיים הוא שחור.שישנה תקווה.
עובדה.מצאתי בסוף אהבה למרות כל הקשיים.וגם ענייני הכספים הסתדרו אצלי בסוף.
חבל שלא תשמח לצידי ביום חתונתי בעוד מספר חודשים.
כל כך כואב שהרמת ידיים ולא נתת לחיים האלו עוד איזה צאנס קטן.
גם אני זעקתי יותר מפעם אחת כוסעמק כל החיים האלו.נשבר לי הזין להתאכזב מכל כך הרבה דברים.
אבל...למרות הכל.עם כל הקשיים.והאכזבות.והנאחס שהחיים מזמנים לנו,ישנם גם רגעים של אושר.של סיפוק.
לפעמים חלומות מתגשמים.גם אם רק חלקם.
ואני צופה לבאות.תמיד שיתפתי אותך באהבה האדירה שלי לילדים.וכמה קינאתי בך שהיו לך 3 מלאכים מדהימים ומוכשרים שהיו עבורך מקור לגאווה.
רק בשבילם היה שווה להמשיך לחיות.
אני מפנטז בימים אלו יותר ויותר על החויה הזאת שאוטוטו תגיע אליי.
להחזיק בידיי ילד משלי.בשר מבשרי.
לא יהיה מאושר ממני כשזה יקרה.
אשמור לעד את החויות שחוינו יחד.הבילויים.הצחוקים.
אתה בטח מבין כמה אתה חסר.
לפני 14 שנים. 25 ביולי 2010 בשעה 17:27