החיים יפים

יום כיפור בפתח.ולמען האמת וכאדם מאמין מעולם לא החשבתי את היום הזה כיום כל כך קריטי של חשבון נפש.לא מאמין ביום אחד בשנה של עשיית חשבון נפש.
אני בודק את עצמי יום יום.שעה שעה.
אם להיות לגמרי כנה עם עצמי אני לא ממש אוהב את היום הזה.
כאחד שיש לו בעית קשב וריכוז העונש והעינוי האמיתי עבורי ביום הזה הוא לשבת יום שלם בבית הכנסת.
הייתי מוכן לצום יומיים ובלבד שלא לעבור את זה.
כנראה שזר לא יבין זאת.

די עצוב לי כאדם מאמין לראות למה נהפכה הדת שלנו בשנים האחרונות.
זרמים זרמים.פלגים פלגים.שכמעט שום דבר לא מאחד ביניהם.
פעם היתה הגדרה לאדם דתי.היום יש מלא תתי הגדרות.כל אחד תופש את הדת לפי ראות עיניו.
זה ברסלב.ההוא מסורתי והאחר סתם בשנטי בנטי שלו פתאום החליט להיות רוחניק.
מלא רבנים שלא עושים עליי רושם של אנשי רוח.זה פוסק כך.ההוא אחרת.
יצא מושג חדש.פסק הלכה.זה פסק כך.ההוא אחרת.זה החליט להחמיר.וההוא להקל.
אני מנסה למצוא בין כולם איזה מכנה משותף ולא מוצא.
אנשים כנראה לא מבינים מהי אמונה אמיתית.
אנשים שכחו מהי המטרה ומהו האמצעי.
אני מסתכל על תרבות הברסלבים ודי נגעל.
מין דת מודרנית שצצה.רוחניקיות כזאת.שמור כפי יכולתיך.
אנשים שעד לפני דקה גנבו ורצחו פתאום מגדלים זקן כאורך הגלות ומרגישים צדיקים.
גסות.וולגריות.חוסר בהתעמקות.רדידות ועילגות נוראית.
הכל כלפי חוץ.
יש את זרם הקבלה.שגם המציאו להם דת משלהם.

לא יודע.לא אוהב זרמים.לא רוצה להמליך מעליי אף אדם.
לא מאמין שאדם המוגדר כרב בהכרח יותר חכם ממני.

אני יודע במה אני מאמין.בבורא עולם.בטוב.בחמלה.באנושיות.בטוב לב.באהבת האדם.בנתינה.בסליחה.