לפני 14 שנים. 4 באוקטובר 2010 בשעה 16:00
מעשור לעשור שעובר ככל שאנו מתבגרים אנו נעשים רציניים יותר.מיושבים.שקולים.
רוח השטות נעלמת.
רובינו נוטים להיות רציניים יותר.פחות ספונטניים.
פחות הלצות.נושאי שיחה כבדים יותר.מין אחריות שרובצת על כתיפינו.
האם זה נטו התבגרות?
ואולי אנו מאושרים פחות מכפי שהיינו ילדים?
האם זאת התפכחות מכל אותם חלומות שהיו לנו וכנראה לא נזכה להגשים את רובם?
האם אנו מפנימים שהחיים הרבה יותר קשים מכפי שתיארנו לעצמינו?
האם ניתן להישאר אותם ילדים חדורי מוטיבציה ומלאי שמחת חיים כבעבר?