החיים יפים

לפעמים אני חושב על הילד שבי.מאותה תקופה רחוקה שאט אט הולכת ונשכחת ממני.
הילד שחלם.שהבטיח לעצמו לעשות ולהגשים.חלק ממנו עודנו איתי.חלק נמוג.
הוא בתוכי.הוא חלק ממני.הוא אני.רק שהאני מתבגר לו.מותר לעיתים על מה שאותו ילד לא היה מותר.אדיש לעיתים לאותם דברים שהיו מרגשים את אותו הילד.שוכח לעיתים את ההבטחות של הילד ההוא.
הוא בתוכי.הוא פועם בי.אל אף שמיום ליום אני מתרחק ממנו.מתבגר.
יש בי שתי ישויות.הילד והבוגר.במידה מסוימת הם זרים זה לזה.
ואני לא ממש יודע איך לקשר ביניהם.