האומנות שבטעויות.

להב התער החדה עוברת בשיסוף על הוריד הפועם בצווארה
ריח הדם המשפריץ לכל עבר מעביר בי צמרמורות של כאב
הזקפה הבלתי מתפשרת
הלב הפועם בחוזקה בחזה
ללקק את הדם לזיין את הגוויה
לאהוב אותה שוב ושוב

אמרתי לך פעם ויותר לא אומר
את שלי! לעולם !