פנינים של טמטום.

"..הוא רשאי לחלום לו, אם הוא רוצה, על מלטף-מחבב המעביר ידו על קודקוד חטוב של מחובב. הוא רשאי לחלום איך מתעצמם החיבה תוך כדי ליטוף והמחובב חודר באצבעו החמה לאוזן המחובב, אחרכך תוחב שתי אצבעות בין שיניו, מעבירן כמו מברשת שיניים על הטור העליון והתחתון, מורחן על לשונו מלמעלה ומלמטה, תופס בלשון ומרפה ממנה חליפות כאילו היתה ציפור נפחדת, מלטף קלות את החך ולבסוף מסיע אצבעותיו חרש חרש ובעדינות אל גרון המחובב. המחובב מתמלא בחילה, היא הולכת וגוברת, עוויתות אוחזות בקיבתו והוא מפנה פנים מוקסמות וסולדות אל המחבב. הוא שבוי בחיבת המחבב, הוא שלו, בתוככי נפשו היה רוצה שהמחבב יגיע עם אגרופו עד לקיבתו והוא יהיה לבוש על זרועו כמו כפפה ארוכה, כמו שרוול. השתייכות נפלאה, כניעה מענגת, זריקת האחריות ממנו והלאה. אך המחבב אינו ממשיך עד קיבתו של המחובב, כי בעוד ידו בגרונו פולט המחובב גיהוק עמוק ונוקב, המחבב מושך ידו החוצה כהרף עין והמחובב מתכופף ומקיא כשיד המחבב הרטובה מריר אוחזת במצחו. כאלה הם החלומות על גילויי החיבה בימינו, עזים קשים, בנויים על מגעים גסים בין בשר האדם למשנהו, מגיעים בקלות רבה עד לגבולות הגועל ואף עוברים אותם..."