קו חיים מקביל

אתן נכנסות לשירותים במגדל משרדים, מצד שמאל כיורים, מצד ימין שלושה תאים. לאיזה תא תיכנסו ולמה?

היינו בבריכה וילדה אחת לא מוכרת לנו באה ושאלה את הבת שלי "רוצה להיות חברה שלי?"

ובבת אחת נזרקתי אחורה לילדה המוזרה שהייתי.

אחרי הצהריים יבואו אורחים. זה ממש מאמץ בשבילי. זה יתיש לי את הראש כמו שתחרויות באולימפיאדה מתישות לספורטאים את הגוף.

יש ימים שאני לא מסוגלת לשמוע אפילו צליל קטן או דיבור של מילה אחת סביבי.

בימים האלה כל צליל וכל מילה נשמעים לי כמו רעש של צרחות של מאות ילדים.

יש דברים שנועצים את הזיכרון חזק, נגיד שיר מסויים שהיה שם או ריח חזק.

היום פתחו פה ברחוב סתימה בביוב. לא כל הריחות של ביוב הם אותו דבר. אבל פתאום זה היה הריח המדוייק ההוא. כל הזיכרון שהייתי עם מישהי לפני המון שנים עלה הכי חד ומדוייק כמו סרט שמעלים את הקובץ ומנגנים.

אז עכשיו אני שותה יין ומריחה את עצמי.

1. כשאתם מגיבים פה בבלוג תגובה מתחכמת או סתמית מה אתם מנסים לעשות? להרשים? להצחיק? להרגיז? זה כל כך מיותר ומבייש.

2. מישהו אמר בצ'ט שזה לא מנומס שאני לא עונה. אני חושבת שזה הרבה יותר לא מנומס שלא מכבדים, כשפונים אלי בלי לקרוא את הפרופיל, או יותר גרוע - פונים ואומרים "קראתי את הפרופיל ובכל זאת אני פונה".

בעלי שמח כי הקבוצה שהוא רצה ניצחה בגמר של היורו. אמרנו שאם היא מנצחת אני יורדת לו, ואם היא מפסידה אני יורדת לו והוא מספר לי על סקס עם מישהי אחרת.

אז קצת הפסדתי.

לפעמים אני עושה תחרות מה יקרה קודם, הבקבוק ייגמר או אני ארדם.

לא יודעת מה בעצם התחרות פה.

ובכל מקרה אני מרמה כי אני מתעוררת בלילה ושותה את מה שנשאר.

אני רוצה להירדם על הריצפה עם בקבוק יין כשהוא יוצא לפגוש מישהי אחרת.

אני רוצה להצליח בזה.

היום כשהחלפתי טמפון נזכרתי איך היתה לי פעם משיכה מוזרה למישהי, שרציתי לנקות לה את הבית רק בשביל לחקור את הריחות והליכלוך שלה ושל הבית שלה.