קו חיים מקביל

יש ימים שאת מרגישה הכי קטנה שאפשר, ויש ימים שאת מרגישה ככה ורוצה שמישהי תנצל את זה.

אתמול האמא ההיא שרעדתי כשהעזתי להגיד לה היי לפני שבועיים אמרה ליד הגן שהיא הולכת עוד מעט לגינה ומי רוצה לבוא.

באתי לשם עם הילד והיא לא היתה, ורק אחרי שעה עברה שם עם שקית קניות ביד וכששאלתי היא אמרה שהיא שכחה קודם אבל היא קבעה לילדה אצל חברה בכלל. והיא הסתכלה עלי לתוך המבוכה שלי ונדמה לי שהיא חייכה חיוך מוזר, אבל אולי אני רק מדמיינת את כל הדברים האלה.

יש ימים שכל מה שבא לך זה מישהי שתסתכל לך עמוק בעיניים, תתקרב לאט, ותוריד לך סטירה.

כשאת רוצה שהעולם ינשוב לך לתוך הנשמה, את פותחת את הפה או את הרגליים?

את לא צריכה אביר על סוס

רק מישהו שיעיף לך את הכוס

להיות רטובה

זאת לא חובה

זאת בטח לא עצמאות

בסוף מגן תחתון עם כנפיים זאת רמאות

לכנפיים יש דבק

תיזהרי שלא ידביקו אותך בטעות 

לארמון של נסיכות

שכל היום תצטרכי רק לסדר ולנקות

תעופי איתו כמו נסיכה כמו פיה

כמו דבורה עם עוקץ חד פעמי

כמו יתושה כמו זבוב

מלכת הדבש ומלכת הביוב

תחפשי בשיחים אולי מישהי מתחבאת

אולי מישהי רוצה את מה שיש לך לתת

אולי נשאר שם בוץ מפעם

חול של מדבר מעורבב עם קצת טעם

רטיבות של חרמנות

של תמימות או זנות

והוא יחכה לך במיטה בינתיים 

יקבל אותך בחיבוק מתוך חלום ונחירות

לתוך שאריות של ערב יין ונרות

בא לי לטבוע בין מאה כריות שלכל אחת ריח אחר. 

בחורף יש בגדים לוחצים ויש בגדים עוטפים. גם אנשים ככה.

הצלחת להשאיר בי סימן ותזכורת תמידית לכל משך היום בלי שבכלל היינו יחד.

אני לא צריכה שליטה שתעטוף ותצמיח ותחזק אותי.

אני צריכה שזה יפיל וירסק וידרוך ויבעט. וזהו. משם אני כבר אסתדר לבד.

מסריח לי. שמישהי כבר תיתן לי סטירה.