הוא אדון ממש טוב ומתחשב, באמת שלא מגיע לי...
יום שישי יכולתי להשאר בבית ולא לצאת ממנו והוא אישר לי לצאת לתל אביב לבלות עם חברה.
כמובן שלבשתי מה שביקש שמלה שחורה בלי תחתונים מצבטים קטנים על הפטמות ושער אסוף חזק.
לדרישתו אין לצאת עם מעיל, אתמול היה 13 מעלות והייתי עם שרוולים קצרים. היה קר, קר מאד, קשה להתרגל לקור למרות כל האימוני לילה. מוזר שאני לא חולה עדיין. פרה אמיתית.
יצאתי נהנתי שתיתי - כמובן לשתות זה על אחריותי כי אסור שירותים עד לאישור האדון.
הגעתי הבייתה סביבות ארבע , ביקשתי אישור מהאדון לישון והוא לא ענה לי חיכיתי וחיכיתי ורק בשער רשם לי "לא לישון" ולצערי ולטיפשותי העזתי... לא רק שנרדתמי בשמונה וחצי בבוקר (הייתי מעולפת מעייפות) נרדמתי על המיטה. ידעתי שאני אשלם על זה ביוקר.
קמתי בשלוש ישנתי המון ומעבר למה שהאדון היה מרשה זה בטוח. ישר קמתי לבדוק הודעות ידעתי שזה הסוף שלי... ואכן כך היה.
מצבטים בפטמות על האף והאוזניים על העור של הבן הנשפכת ובתחת. כמובן אזיקונים סביב העטינים חזק וקיסם דוקר בינהם.
לקחתי קיסמים ושברתי והחדרתי בים כל האצבעות ברגליים.
וסגריה לעשן ולכבות בפופיק, זה כואב.
וזה עוד לא העונש.
עונש מנטאלי להעתיק עמודים אחד לאחד מהספר שאני קוראת זה קשה ושובר נפשית. תנסו תראו.
אדוני - אני מבקשת סליחה ומקווה שסולח לי. מבטיחה שאעשה הכל כדי שלא יקרה יותר, עונשים זה קשה יותר.
למדתי שצריך לחכות לאישור גם אם זה לוקח שעות. תודה שלימדת אותי שיעור חשוב זה.
