שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כיתוב

לפני 17 שנים. 19 בדצמבר 2006 בשעה 7:17

שמו אותי שם- בלי לשאול
כל אחד מנסה להראות משהו אחר,
הוא מנסה להוכיח לו את עוצמתו
והשני לעומת זאת מנסה להוכיח לי
את שפלותי
את פחדנותי
את אישיותי הנרמסת
מילים קשות- אבל תחושה יותר קשה
לא רוצה לאבד את החברות עם מטר החיצים
מטר חיצים שקולע לעיתים קרובות למטרה
ביקורת מתוך ידידות מתוך כוונה טובה
אבל לפעמים אני הולכת לאיבוד שם
רוצה לומר- כן עכשיו אני אחליט, עכשיו אעשה את הצעד
אבל עדיין לא שם- עדיין לא יכולה להחליט
עדיין מתחבטת מתלבטת
ופתאום שמו אותי באמצע בין מטר חיצים לסלע שמוחץ

לפני 17 שנים. 17 בדצמבר 2006 בשעה 18:07

שרצים בפנים
מחשבות עם שברים- מתאימות את עצמן לתוכן החיים ולעיתים
החוט נטול כל קשר
כל אמת
חלמתי שהתגייסתי לצה"ל
דבר שלא קרה מעולם
חלמתי שאני לוקחת מדים מאחי
אחר-כך חלמתי שאני נוסעת לבדי לחופשה
משכנעת את עצמי שאני רוצה לנסוע לבדי- שאני יכולה
פירושי חלומות זה דבר חלקלק- השביל שאת הולכת עליו לפעמים
הופך למדרון
ובסוף מחכה רק סלע חד

לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 17:44

את המילים שלה- של החלק המוחצן
נראות לי לעיתים כה תפלות. ממותקות ומקסימות
שמות תואר אשר נחמדים לעיתים אבל הכתיבה שלה גורמת לי תחושה

אבקת סוכר שחונקת את הריאות
גורמת להשנקות
היא מוציאה מתוכי כדורים צמרירים של חיבה חונקת

לפני 17 שנים. 11 בדצמבר 2006 בשעה 17:46

נחשול

לבעור מתוך להט מתמיד
להט
אשר מוסיף להבעיר עצמו, להתפשט
ולתבוע כל טיפת דם
ויזע אשר
מתרוצצת בגופך
התשוקה התובענית, הנוקשה
להבה קרח משויף
היא פוצעת
דוקרת
סוחטת
מרצצת את נימי גופי

כל אברייך
החיונים כל-כך, לתפקוד
המתמיד והמייגע
מתמוססים בפרץ אכזריות
מלגלגת
המחשבות שוקעות
בתוך
מחול סיזיפי
מתיש
חסרות אונות ואונים
דוחקות בשארית כוחן את
מערבולת
הדחפים
המאווים
את התשוקה המייסרת



(2002)

לפני 17 שנים. 4 בדצמבר 2006 בשעה 15:24

היא החלה להתפורר- הרופאים עמדו מסביבה מתבוננים
היו פירורים שהיה עוד ניתן לאסוף אותן בשקיות פלסטיק- בכדי לאחות אותם לגופה
והיו פירורים אשר היו זעירים- כמעט בלתי-נראים שנעלמו מעינם הבולשת
היא הסתכלה על המיטה סביבה, מהרהרת.
חשבה על הפירורים שהייתה מדביקה באצבעותיה- כדי לקרב אותם לפיה, ללקק אותם
פירורים מלוחים- פירורים מתוקים.
היא תהתה אם לפירורים של גופה יש טעם- והאם זה בעצם משמח לחשוב שהם נותרים שם - מתפרקים לתוך האוויר, נופלים לרצפה. כדי שאחרים ייהנו מהם

לפני 17 שנים. 3 בדצמבר 2006 בשעה 13:45

מסרסות אותי
גורמות לי לחנק
לא מצליחה לומר דבר
ומוחי קודח מהברות שבורות
טעונות- חסרות פשר
המלל בוקע מפי כבד- ונמשך- מעורר לעג וצחוק
המילים מסרבות להיות מובנות
ואני שולחת אותן למקומן- מטביעה אותן בנייר
שילמדו כבר
רוצה שתפסיק- עם השפלות הנלעגת שלה- רוצה שתסיים עם המילים המתוקות כסכרין שלה.
לא רותה לראותן כתובות, צפות על הנייר.
משביעה את עצמה- מקדישה את עצמה והכל על גבי נייר- למען יראו כולם