אתמול כתבתי כאן שאני הולכת לספייס וכל כך מתרגשת וכו. מחקתי את הפוסט כי הייתה חוויה מזעזעת. אין מילה אחרת.
אתחיל מזה שליין הספייס קיים מעל לעשור וחצי והוא תמיד היווה בעייני חלופה אינטלגנטית בוגרת וסקסית ביחס לליינים אחרים. קהל של אנשים יפים שהמארגנים מכבדים אותו ומפרגנים לו במסיבות מושקעות לפרטי פרטים.
אני יוצאת למסיבות של הספייס שנים. לא מגיעה לכל מסיבה אבל לפחות אחת לשנה. הייתי במקסים בפינגווין ואולי בעוד מועדונים. לפעמים עם פרטנר ולפעמים לבד. תמיד נהנית בטירוף. תמיד מכירה אנשים מהממים ולרוב פעילה בדארק רום, שזה המקום האהוב עליי ביקום.
אתמול הייתי אמורה להגיע עם מישהו שאני בקשר איתו בחודשיים האחרונים. ברגע האחרון הוא התחרט ונשארתי עם כרטיס אחד מיותר. אז יצא שהגעתי לבד במטרה לחגוג את החיים אחרי שנתיים של הפסקה ממסיבות בגלל הקורונה ולעוף על עצמי ועל אחרים כמו שאני רגילה בספייס. אבל אוף. איזה מגעיל היה.
נתחיל מזה שהיה תור ארוך ברחוב קרליבך. עמדנו בקור חבורה של אנשים לבושים בבגדי פטיש. אפשר היה לזרז את הכניסה או לפחות לדאוג לחימום. אחרי בערך חצי שעה קיבלנו תדריך מיליטנטי באמצע רחוב, כאילו היינו חיילים לפני גיוס. אני מבינה את הצורך להעביר את הכללים אבל זאת לא הדרך ובטח שלא המקום.
כשסוף סוף הגיע תורי להיכנס רציתי למכור את הכרטיס הנוסף לבחורה חמודה שעמדה לצדי. זה לא מצא חן בעיני הבחור שעמד בקופה והוא התנפל עליי ואשכרה עשה סצנה ורצה לראות על שם מי הכרטיסים. מביך.
נכנסתי פנימה ולמרות שבתדריך היה דיבור על פינות עישון, המועדון כולו היה מלא בעשן. צפוף צפוף. הדי ג'יי שהוא אחד מהמארגנים החליט לנגן מטאל, רק מטאל. שהיה סבבה לכמה שירים אבל התחיל בשלב מסוים מאוד לעייף.
חיפשתי את הדארק רום. שאלתי את ה DM איפה הוא. הוא לא שמע מה שאלתי ונגע לי בפנים כדי שאתקרב אליו. מבחינתי זה חציית גבול. אבל שחררתי. הוא שאל אם אני מתכוונת למבוך ואמר שהוא ייפתח רק ב 1:30. נו טוב.
פתחתי לרגע את הטלפון לראות מה השעה (היה 1:10) ומיד קיבלתי טפיחה על הכתף ונזיפה מ DM אחר. כאילו לפחות עשיתי לייב לסטורי מהמועדון.
שתיתי עוד דרינק וחיכיתי שהמבוך ייפתח למרות שלא הייתה שום אווירה סקסית והליבידו שלי הלך ודעך. בסוף הוא נפתח וכשרציתי להיכנס מישהו ביקש ממני שניכנס ביחד כי גברים לא יכולים להיכנס לבד. הסכמתי. אותו DM שנגע לי קודם בפנים איים עליי שאנחנו נכנסים בתנאי שאנחנו יוצאים ביחד מהמבוך. הסכמתי שוב.
אוף המבוך. וואי היה כל כך מביך. ספסלים של בית ספר תחומים בסדינים לבנים. ומדרגה בין כל שלב במבוך. ממש סולמות וחבלים. היה חשוך מדי וכמעט נפלתי פעמיים. היו כמה זוגות שהזדיינו ואפילו הזמינו אותי להצטרף אבל זה כבר ממש לא עניין אותי.
יצאתי תוך שתי דקות וברחתי מה DM שכמובן כעס נורא כי יצאתי לבד. זה השלב שהחלטתי לפרוש. חיכיתי עוד קצת ביציאה מהמועדון וחשבתי כמה החיים עלובים.