בחופש הגדול שבין כיתה ז' לח' פיתחתי אובססיה קשה לליאור. כאמור השנה נגמרה בעימות בחדר המנהל, ליאור סיים את החטיבה ואמור היה להתחיל תיכון. ההורים שלי דאגו להעסיק אותי במשך רוב שעות היממה, והתחלתי לעבוד איתם בעסק. בשעות שבהן נותרתי לבד, הייתי מתקשרת לבית של ליאור (השגתי את מספר הטלפון מדפי זהב) ונשארת על הקו מבלי להוציא הגה. ככה היינו מתנהגים אז, הרבה לפני עידן הסלולר והמצאת כוכבית 42.
ליאור בדרך כלל היה עונה, שואל הלו. מי זה. כאשר לא קיבל תגובה היה מנתק. המשכתי להתקשר שוב ושוב ושוב עד שהוא היה מתייאש ומשאיר את הטלפון פתוח כדי לעצור את המטרד. הייתי שומעת את ההתרחשות בבית שלו. את השיחות בין האחים, את אמא שלו במטבח. את הטלויזיה דולקת. הצלחתי להפוך את עצמי לרואה ואינה נראית. לא יכולתי להפסיק. שנאתי אותו על מה שעשה לי. על שגזל ממני שנה שלמה, ניתק אותי מהגוף והפך אותי לכלי שמשרת את הצרכים שלו ושל חבריו. תכננתי להרוג אותו.
באחת הפעמים שמעתי את אמא של ליאור אומרת את השם שלי ומכנה אותי זונה. היא שאלה מי זאת מ. שוב תופסת לנו את הקו. מה נעשה עם הזונה הפסיכית הזאת. היא לא נורמלית. העלבון היה עמוק. לא הזיז לי שנתפסתי על חם. לא יכולתי להפסיק.
לקראת סוף החופש הגדול ההורים טסו לחו"ל ונשארתי בבית עם סבתא שלי. ליאור ואני התחלנו לתקשר בטלפון בלי מילים. הוא השמיע לי שירים והמתין איתי שעות על הקו. בסוף יצא ממני קול חלש שביקש להיפגש. זה קרה מהר מכפי שחשבתי והתוכנית שלי לנקום בו ולסיים את חייו לא היתה מגובשת דיה. רציתי להכאיב לו נורא. לדפוק לו אבן כבדה בראש ולמוטט אותו. נפגשנו בצהרי היום בגינה ציבורית ליד הבית שלי. זאת היתה הפעם הראשונה שנפגשנו מחוץ לשירותים וגם הפעם הראשונה שבאמת דיברנו. הוא שאל אם אני רוצה להיות חברה שלו והפתיע אותי ממש. הכעס שלי אליו התמוסס בין רגע. הסתכלתי עליו אחרת. בהערצה. התחלתי לדמיין איך זה להיות חברה שלו. איך נשב ביחד בקניון ונסתובב בעיר וכולם יראו שאנחנו זוג. זה הרגיש לי אפשרי ומציאותי והתאהבתי ברעיון.
בערב עשיתי בייביסיטר אצל השכנים בקומה מעל. באותה דירה שבה התגורר קודם לכן הפדופיל שרצח לי את הנפש. ליאור הגיע והתיישב בסלון. הוא עישן סיגריה עשה לעצמו ביד וגמר על השדיים שלי. בשנייה שהוא גמר סבתא שלי נכנסה ושאלה מי זה. ייתכן שהיא היתה עדה למתרחש. ליאור גמגם משהו והסתלק משם בטיל. נשארתי חסרת אוויר. מובכת. מבוישת. מרוקנת. ליאור שכח את החפיסה ואחרי שסבתא שלי הלכה, הדלקתי בפעם הראשונה סיגריה. בגיל 13 התחלתי לעשן. המפגש עם ליאור היה כל כך עלוב סתמי ועוצמתי בו זמנית. הרגשתי שהפעם זה באמת נגמר.
בתחילת כיתה ח' הוא חזר לביקור בחטיבה. הוא סימן לי ביד שאבוא אחריו לשירותים. לא הלכתי.
