סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כמה רחוק נגיע

פתאום קם אדם בבוקר, הוא מרגיש שהוא עם, הוא מתחיל ללכת...
לפני 16 שנים. 7 באפריל 2008 בשעה 19:16

איפה עובר הגבול בין להשפיל להכאיב להגביל,
לבין לאהוב לדאוג ולכבד,
כל הצלפה גורמת לה להתרגש,
כל השפלה גורמת לה להרטיב,
כל סתירה היא תדרוש עוד,
האחריות בידי שמצד אחד תתענג, נתענג...
ומצד שני לא נחצה גבולות אסורים....

A v​(שולט) - זה שיש לך את האחריות

אומרת הרבה!!!
לפני 16 שנים
זרה מוכרת - הגבול מתחיל בדיוק במקום
שבו הרגש נגמר
לפני 16 שנים
אורלב - שכחת :
להבין אותה, לקבל אותה, כמות שהיא.
להעמיד לה מראה.
נשמע שהקדמת את המאוחר.
לפני 16 שנים
מכאיבה באהבה​(שולטת) - אהבתי יפה
אבל זה אותו דבר כמו לחפש אופק אתה רואה אותו ואתה יכול לנסות להקרב אליו אבל אף פעם לא תגיע
גם כאן
אותו דבר
אבל עם עושים הכל עם רגש נהנים ב100
בהצלחה
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י