הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

וואי לא רשמתי בבלוג כבר כמעט 48 שעות.
ממש לא אופייני לי אחרי חודש של פוסט וחצי בממוצע ביום.
האמת שזה טוב. כלומר בדיוק אחרי שהחלטתי, שאני משנה את מצב הרוח שלי בקיצוניות רבה, אני צריכה בימים אלה לשבת עם חברים על עבודת הגשה. מחוסר מעש מוחלט פתאום יש לי ימים עמוסים של המון שעות מחוץ לבית.
ההרגשה על העשייה וההתקדמות היא נהדרת!

שלשום היתה אמורה להיות לי פגישה עם לקוחה חדשה.
כצפוי תמיד אני שוכחת משהו, וכשתאמתי איתה את הפגישה שכחתי לתת לה את מספר הטלפון שלי.
הגעתי אליה. בעלה פתח לי את הדלת והציע לי לחכות, כי אם היא אמרה שתבוא אז בטח היא אמורה להגיע כל רגע.
הבת של אותה לקוחה יצאה מהחדר ובאה לסלון. הם בדיוק אכלו ארוחת ערב אז בכוונה לא התחלתי לשוחח איתם כדי לתת להם את השקט שלהם.
להפתעתי הרבה אותה בחורה החלה לדבר איתי.

היא חולת CP. את האמת שברגע הראשון אני התבלבלתי עם CF שזה כידוע סיסטיק פיברוזיס, אבל לפי סיפוריה, שהיא עברה ניתוח ברגל לפני כמה ימים, הבנתי שאני טועה.
לא רציתי לשאול מה זה CP. יותר העדפתי להקשיב בהתחלה, כי לא ידעתי על מה היא תרצה לענות ומה לא. סך הכל זו בחורה שאני לא מכירה בכלל.

בבית הסתכלתי באינרנט ו CP זה שיתוק מוחין.
הבחורה הזו בת 25. נראת פחות למען האמת. היא הולכת עקום.
בניתוח קבעו לה את הברך בפלטינות כדי למנוע את תזוזת הברך לצדדים כשהיא הולכת, וכדי שהיא תוכל ללכת קצת יותר ישר, ולא לגרור את הרגל כל הזמן.

CP זה כאמור שיתוק שנובע מפגיעה מוחית. יש לה עוויות בפנים קצת, אבל אני מודה שמזמן לא נתקלתי באדם עם כזו חדות מחשבה כמוה.
היא דברה על כמה היא רוצה ללכת. כמה היא מתפללת שהיא בסך הכל תוכל ללכת ישר, כדי שלא יסתכלו עליה מוזר ברחוב.
כדי שיהיו לה יותר חברים.
כדי שהיא תוכל להביא ילדים לעולם, ולא לגרום להם להתבייש באמם, כשהיא תצא איתם אחוצה.
בשביל ללכת ישר היא צריכה לעשות פיזיוטרפיה כל יום. תרגילים קבועים לחיזוק מספר שרירים. בשביל לא לצלוע לגמרי היא צריכה לשכנע את המוח בכל צעד וצעד להרים בכוח את הרגליים. היא לא יכולה ללכת בלי מאוד להתאמץ, שלא לדבר על הכאבים של הפלטינות.
בגלל ההגדרה של CP קבעו שהיא לא יכולה ללמוד. היא היתה בחינוך מיוחד, ולכן אין לה תעודת בגרות.
ביטוח לאומי לא עוזר ברמה שמאפשרת מחיה עצמאית.
קשה לה למצוא עבודה. כי אין לה השכלה כמעט, וגם פיסית המון דברים קשים לה.
היא היתה שוטפת כלים למשך 3 שנים והשכירה דירה בעצמה. לאחרונה רק היא חזרה לבית הוריה, למרות שהיא לא מרוצה מהמצב.

הלקוחה מצאה את הטלפון שלי בתוך השיחות הנכנסות והתנצלה שעקב בעיה היא לא תוכל להגיע. נשארתי עוד איזו רבע שעה לדבר עם בתה המקסימה והלכתי.
הכוח שקיבלתי ממנה אפילו לא ניתן לתאור במילים.
היא מאוד התלהבה מזה שאני מקשיבה לכל מילה שלה בכזו הדיקות. בגלל זה היא לא חסכה ודיברה איתי שעה שלמה. אפילו בקשה ממני להחליף טלפונים כשבאתי ללכת כי אני "נראת לה בן אדם כל כך טוב והיא תשמח להיות חברה שלי".

כמה כוח בבחורה בת 25.
כמה כוח צריך להלחם על כל צעד שהיא עושה.
כמה כוח צריך להתמיד בפזיוטרפיה כל יום!!
כמה כוח צריך להתווכח עם ביטוח לאומי, כדי שיאפשרו לה רק ללמוד משהו, כי היא מרגישה מבוזבזת.
כמה כוח צריך לעלות מדרגות כל יום.
כמה כוח צריך למצוא עבודה.

כמה כוח יש ברצון לחיות!

היא ממש נגעה לליבי. אין לי תאור אחר. אני גם שימחתי אותה מאוד.

את הלקוחה פגשתי אתמול ואותה תוכנית נסגרה. פשוט יום אחד התעכב.
מה שבטוח אני לא יצאתי מהבית הזה כמו שנכנסתי!

אני תקופה ארוכה הייתי במין דכאון קל, שאפילו אין לי הסבר לסיבה שלו.
אחרי שרואים בעיניים דבר כזה.. לא נשאר לי, אלא לכעוס על עצמי שנתתי לזה לקרות.
אנשים נלחמים יום יום על דברים שאני לוקחת כמובן מאליו.
האמת שאני לא לוקחת כלום כמובן מאליו (מנסה) ואני מודה עליהם כל יום, אבל כנראה זה לא היה מספיק.
הרשתי לעצמי להרגיש רע בגלל כפית של רעל בעוד אנשים מתמודדים עם ים שלם!

הרבה פעמים אנשים מתחילים להעריך דברים בחייהם, רק כשהם אינם עוד.
פגישה עם בחורה כזו, ללא ספק, גורמת להעריך גם עכשיו...

התרגשתי.