כל שאלה ששואלים אותי, התשובה שלי מתחילה ב"תלוי". אצלי הכל זה שדות אפורים, ופילוסופיות, ותאוריות עמוקות על כל דבר.
אבל, בחיי היום יום, אני ממש טיפוס של הכל או לא כלום.
כל מקום שאני נכנסת אליו.. כל דבר שאני מתחילה להתעסק בו, חשוב לי להיות שם הכי טובה (גם בקבוצה, וגם הכי טובה שאני יכולה להיות ביני לבין עצמי).
ככה בכל ענפי הספורט שעסקתי
במוסיקה
בלימודים
תמיד הייתי הכי טובה (או מקסימום מקום שני כי היה בתיכון חנון שלא יכולתי נגדו).
והאמת שככה אני גם בקשרים עם אנשים.
נכון אומרים שתמיד בקשרים צריך להתפשר?
אז אני בכלל לא טיפוס שמתפשר!! כלומר יש לי טווח של דברים ותכונות שאני יכולה להתמודד איתן. אני נותנת לאנשים חופש, אבל יש הרבה דברים ותכונות שמאוד צריכים להתאים לי.
אני רואה הרבה בחורות וחברות מסביבי, שנמצאות בזוגיות צולעת ואפילו מתחתנות (אלוהים ישמור..) מתוך פשרה. אני לעולם לא אעשה את זה!
אני לא מאמינה ביזיזות!
לא מתעסקת בקשרים וסקס למטרות קשרים וסקס.
לא מסוגלת!!
אני גם מונוגמית להחריד.
כמו תיבה בראש שתמיד יש שם מקום לאדם אחד בלבד!
תמיד במחשבה שלי יש רק אדם אחד!
ולרוב גם מי שיוצא משם לא נכנס שוב.
אני שומעת כל כך הרבה מבחורות "אני איתו כי אני לא רוצה להיות לבד"
וזה נשמע לי מזה מוזר!! כאילו, אם את לא סובלת את עצמך איך את מצפה שיסבלו אותך??!!...
אצלי זה בדיוק הפוך. קשר צריך לענות על סטנדרטים מאוד גבוהים, כדי שאני בכלל אשקול להפסיק את הלבד שלי.
אנשים מוזרים.. 0_0
או שאני מוזרה...
בכל אופן, זה הכל או לא כלום. גם אם זה לא הכי חכם.
לפני 17 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 18:15
