הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

מאז שהייתי מאוד קטנה אמרו לי שאני בוגרת לגילי.
וגם אני הרגשתי ככה.
אף פעם לא התחברתי כל כך טוב לאנשים שהיו איתי.. לא בגן, לא בבית ספר, לא בתיכון, ועכשיו באוניברסיטה- איכשהו . תמיד זה היה לבל (level) אחר לחלוטין.
לא יודעת עד כמה זה טוב.
מעולם לא הרגשתי ילדה קטנה שמדברת קצת שטויות.. ואני סקרנית לדעת איך זה מרגיש, אבל זו אני.

בגיל 12-13 בערך דודה שלי נפרדה מבעלה. היו לי איתה שיחות נפש על דברים שהיא לא סיפרה לאיש, אבל ממני היא רצתה עצות.
תמיד אני הגעתי למעמד המייעצת...

מידי פעם הייתי מהרהרת לעצמי עד כמה אני אהיה עוד "בוגרת לגילי" זה נראה כאילו הפער גדל ביחד עם שנותי. שוב, זה טוב וזה לא טוב.
אני לא הכי מאמינה בגלגול נשמות. לא חושבת על זה בכלל... אבל אם זה קיים.. נראה לי אני הגלגול האחרון. לפעמים קשה לי עם זה שדחוס בי כל כך הרבה בפנים. כמו בור בלי תחתית. ומעבר למה שקיים בי, אני די בקלות מכניסה עוד:

יש לי מין יכולת מוזרה לקלוט בכל דבר קווים עיקריים. אני לא צריכה לשהות במקום הרבה זמן כדי להתחבר ולהבין מה הולך ומי נגד מי.
כך היה כשהייתי חופש אחד עם החלק הדתי של המשפחה שלי. כלפי חוץ (מראה, התנהגות, הכל..) הייתי הכי דוסית מכולם.
כך גם היה בקהילה הלסבית, וכנראה כך גם קורה עכשיו בבדסמית.
אני אף פעם לא הייתי באמת בתוך משהו, אבל תמיד לאנשים מבחוץ זה נראה כאילו שכן.

תמיד בחו"ל יש לי קטע מצחיק. כי אני יכולה לזהות מהר מאוד חוקים של חברה ולהתנהג בהתאם. אפילו לאמץ שפה ומבטא.

ועוד דבר, חברה הכי טובה שלי לפעמים לא מבינה איך אני יכולה לעשות כל מיני דברים שנראים מאתגרים. אני חושבת, שהגעתי לכזו רמת הכרות שלי עם עצמי שיש לי סימולטור רגשות מאוד חזק וטוב.
אני יכולה לדמיין אותי בסיטואציות שונות, ביזארית, שלא הייתי בהן מעולם, ועדיין אני אנחש די טוב מה אני ארגיש.

ככה גם בקשרים.
ככל שעובר הזמן, בעיקר לאחרונה, אני לומדת על עצמי כל כך הרבה, ואז אני יודעת בדיוק בדיוק מה אני רוצה בזוגיות שלי. האור הלבן שקיים בחוץ מתפצל בפריזמה שלי ואני כבר יודעת כמעט בבירור איזה אורך גל אני רוצה בשבילי. איזה אורך גל ידבר איתי.
שוב, מצד אחד זה טוב, כי מודעות אישית והכרה עצמית הן כוחות שאין משתווה להם בעולם כולו. אך מנגד, אני טיפוס של הכל או לא כלום. אני די בוודאות יכולה לזהות תכונות שלא מתאימות לי ו"לשחרר" אנשים מאוד מהר.

אל תשאלו אותי מה הייתה הפואנטה של הפוסט הזה
הוא נכתב מעצמו.
אני מניחה שאני אשמה לא מעט ב"ביגור העצמי" שאני עושה. ואולי בכלל כדאי לי לנסות להפסיק עם זה???