היא התחילה לעבוד בחנות בגדים ידועה.
פעם כמעט והתחיל בנינו משהו, אבל זה התפספס.
שקלתי אם כדאי להכנס לזה שוב, כי לרוב אני טיפוס שלא חוזר אחורה.
הכרתי אותה די טוב. יודעת מה היא אוהבת, מה היא לא. פטישים פרטיים, מוסיקה.. ככה .. להכיר בגדול אדם.
כשהיא אמרה לי איפה היא עובדת, וזה להפתעתי לא רחוק מביתי,
הלכתי מהר לבקר אותה לראות מה נשמע.
איך שנכנסתי עשיתי סיבוב קטן בחנות הגדולה עד שמצאתי אותה.
מהממת כהרגלה. פשוט יופי לא מהעולם הזה...
היא היתה ממש עסוקה בסידורי הבגדים. שמה לב אלי רק אחרי שאמרתי שלום.
כמובן שהיא הופתעה. נשיקה חברית. מה נשמע חולף בנינו.
"ראית פה משהו שמוצא חן בעינייך?" היא שאלה.
-"האמת שכן רק שהיא לא למכירה" השבתי.
היא בחורה שאוהבת עוצמה. אוהבת אנשים עצמאיים.
"אולי תראי לי מה את הכי אוהבת? על מה את ממליצה?" שאלתי..
היא יודעת שאני חובבת חליפות מושבעת. ואני יודעת שזה פטיש מאוד נחמד שלה.
מבטים חלפו לשניה וחצי. היא תפסה את ידי ומשכה אותי לכיוון החליפות.
"זאת מאוד יפה. כדאי לך למדוד אותה" והיא כבר מוציאה את הג'קט מקולבו.
לבשתי אותו. העיניים שלה נצצו.
"וזה גם.. זה האהוב עלי ביותר" והיא שמה עלי ג'קט שני.
לקחתי את המכנסיים שלהם והלכתי לתא המדידה.
היא באה אחרי. לא בטוחה אם אני רוצה שהיא תכנס לתא גם או לא..
בחיוך רחב סגרתי לה את הוילון על האף!
התלבשתי. "איך זה?" שאלתי. אפילו לא הסתכלתי בראי. התגובה שלה כרגע עניינה אותי יותר מכל דבר אחר.
-"מממ יפה לך פינקוש" היא אמרה בחיוך. מתקרבת אלי לסדר את הצווארון מעל החולצה המכופתרת. יש לה מבט חד. ולשם שינוי עמדתי בו בגבורה. החזרתי מבט חד משלי. האף שלה מולי. קרוב מאוד. אבל נשיקה ממני לא מוציאים ככה סתם.
הצווארון סודר והיא לקחה צעד אחורה. "ממש יפה לך" היא אמרה בהתלהבות.
חייכתי ונכנסתי חזרה לתא ההלבשה. הוילון ניסגר בשנית מול עניה. חותך את המבט המשותף.
הורדתי את החליפה וצעדתי לקופה כששתי החליפות בידי.
היא מאחורי מנסה להישמע מקצועית "נו, איך זה? נראה לך?"
ואני תוך כדי ההליכה המהירה מסתובבת "נראה לך??"
"מאוד" היא משיבה. (לא הפתיעה אותי..).
אני יודעת שהיא חדשה שם.
מאוד חשוב לה להוכיח את עצמה בעבודה החדשה, ולהראות שהיא מצליחה למכור.
ניגשתי לקופה.
"את שני אלה בבקשה" והוצאתי את הויזה מארנקי השחור.
"אה, את שניהם את לוקחת?" היא התפלאה. כי את החליפה השניה אפילו לא מדדתי.
"מקסימום אני אבוא לבקר אותך שוב ואחליף.." השבתי. חתמתי על הקבלה. לוקחת את שתי השקיות ובאה לצאת.
"וואו פינקוש ממש תודה". היא ידעה שקניתי בשביל לקנות, ולא כי חסר לי חליפות במלאי.
"על מה תודה?.. דווקא יצאתי בזול.. חיוך של מליון דולר להשיג ב1250 שקל נשמע לי אחלה".
היא כמובן חייכה. כמו שרק היא יודעת.
לא עמדתי בזה. נישקתי נשיקה קטנה על הלחי ויצאתי מהחנות.
הכרתי אותה די טוב. יודעת מה היא אוהבת, מה היא לא. פטישים פרטיים, מוסיקה.. ככה .. להכיר בגדול אדם.
לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 10:04
