הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

מגיל נורא קטן חינכו אותי תמיד לסלוח.
בכלל, אמא שלי טיפוס כזה שתמיד סולח. כל פעם זה מדהים אותי מחדש.

עם הזמן למדתי לא לסלוח מהר מידי, כי כשסולחים מהר מידי לאחר, לפני שמנקים את הגוף מכל הכעס, זה יוצר תחושה לא טובה.

אז אני סולחת לכולם.
חשבתי על זה כל היום, ואין לי אף לא בן אדם אחד שבאמת נשאר לי כעס כלשהו כלפיו.
פעם, באחד השיעורים שעברתי באימון אישי דיברנו על כעסים.
המסקנה היתה, שמי שאנחנו לא אוהבים, לא יכול באמת להכאיב לנו, ומי שאנחנו כן אוהבים, בטוח לא התכוון באמת להכאיב לנו. כך שבסך הכל.. אין סיבה לשמור טינה ולכעוס.

ועכשיו הגיע תורי, לבקש סליחה.
אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו. זה ממש לא היה בכוונה, אבל לפעמים זה פשוט קורה.
אני מבקשת סליחה גם ממי שפגעתי בו, ואני אפילו לא יודעת על זה (בטוח יש לפחות אחד כזה).

אני מאחלת לכולנו להיות אנשים יותר קשובים
יותר רגישים לכאבם של אחרים
פשוט כדי לא לפגוע סתם,
ולעניות דעתי, זו הדרך לשפר את העולם.

איך אורצ'י אומרת.. רק אהבה מביאה אהבה. 😄