תמיד ביום כיפור כל המשפחה הולכת לישון בבית הגדול של סבא וסבתא. זו השנה ה20 ברציפות שזה ככה אצלי.
יש משהו מיוחד ביום הזה שהוא מאוד ניתן להשוואה. כל שנה אני יכולה להגיד בדיוק מה ההבדל לעומת השנה הקודמת.
האמת השנה היו לי כמה הבדלים:
קודם כל בית הכנסת השתנה קצת. סגרו בו אגפים, שאני זוכרת לפני שנים אותי ואת בני דודי משחקים שם שעות בזמן שכולם התפללו.
אח שלי היום היה בצבא ולא איתי.
אמא שלי כבר הרבה שנים לא איתנו ביום הזה, כי הורי גרושים.
בני הדודים שלי מאוד גדלו, וחלקם אף לא באים לסבא וסבתא. אחת התחתנה כבר..
יש דברים קטנים שמאוד משתנים ולפעמים אני מתגעגעת.
היום היה עוד משהו יוצא דופן.
אשתו של אבא שלי היא פיליפינית במקור.
אנשים לפעמים רואים אותה וישר שופטים לפי החזות, וזה כל כך מעצבן אותי.
היא אישה כל כך חזקה.
עברה לאנגליה לפני כמה שנים. היא היום אזרחית בריטית, עובדת כאחות בטיפול נמרץ. מחזיקה בית גדול, BMW, שני מחשבים ניידים ותמיד יש אצלה את הסלולרי המילה האחרונה.
אבא שלי רוב הזמן בכלל היה פה בארץ, כלומר את כל זה היא עשתה לבד. בלי עזרתו של אף אחד!
השנה, הם הגיעו לארץ במיוחד לחגים.
היא רוצה להתגייר בקרוב. היא מכירה את רוב מצוות היהדות (הרבה יותר מהיהודי הממוצע) והיא באה איתנו לבית הכנסת.
אבא שלי ביקש יפה שאני אדאג לה. בהחלט ניסיתי. היא נורא השתדלה, למרות שהיה לה משעמם. היא לא מדברת עברית. ניסתה לרצות את כולם. לבוא, לעמוד בתפילה כשכולם עומדים.. ממש כל הכבוד לה.
לקראת סוף התפילה בן דוד שלי הקטן בא אלי, ואמר לי באוזן בשקט שעדיף שנצא קודם כדי שהיא לא תעשה בושות לסבא שלי.
באותו רגע נעלבתי נורא בשמה.
סבא שלי הוא בן אדם דתי ומאוד נחשב בבית הכנסת הזה. כולם שם מכירים אותו.
הרעיון מסתבר היה של דודה שלי. היא אחר כך גם חצי התנצלה בפני, אבל בהחלט הבנתי אותה.
אנחנו היהודים (אני אומרת אנחנו כדי לא להתיימר, למרות שאני מנסה בכל כוחי לא להיות ככה) שופטים נורא בקלות. כל אחד מומחה ומבין.
לפני כמה שנים, כשאני נסעתי לגרמניה, והלכתי לכנסיה עם המשפחה המארחת, המשפחה ניגשה לכומר בסוף התפילה והציגה אותי. הוא נורא שמח, המשפחה הרגישה גאווה גדולה, כי מישהי זרה, שזו בכלל לא הדת שלה, הסכימה לבוא ולכבד את הכנסיה ויושביה.
אפילו הכומר ברך אותי ואותם על היוזמה.
ככה צריך להיות!!! קבלת אורחים לכל הרוחות!!
אבל היהודים... חס וחלילה..
כל אחד נועץ מבט ומרכל. גועל נפש.
הבחורה בכלל לא יהודיה, באה שעות לבית כנסת וצמה. שידברו...
לא יודעת, אין לי משפט מסכם.
לפני 17 שנים. 22 בספטמבר 2007 בשעה 20:16
