הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

מאז ומתמיד היתה לי חולשה לבחורות או אפילו לנשים עם עיניים עצובות.

למעשה, מרבית אלה שהתאהבתי בהן היו להן, לפחות בחלק מהזמן, עיניים עצובות.
זה תמיד משגע אותי מבפנים, מן רצון עז להסיר מעניהן את הכאב הזה.

הייתי בסופר קודם ופתאום היא היתה שם.
בחורה אחת, שעבדנו ביחד לפני 3 שנים.
אז זו היתה העבודה הראשונה שלי.
חיבבתי את הבחורה ההיא, לבנה עם שפתיים גדולות אדומות ושיער חלק (למעשה מאוד דומה לאינפי חח ככה נראה לי).
מעולם לא התחלתי איתה או משהו, כי היא היתה מעשנת ולבושה קצת פרחי. לא אהבתי את זה..

לא רציתי להתחיל איתה (גם אז עוד לא הבנתי שאני לסבית בכלל)
רק רציתי להבין מה יש מאחורי העיניים העצובות האלה. זה שיגע אותי.
יום אחד בחורף חזרנו הביתה ביחד. היא גרה לא רחוק ממני. לא זוכרת למה החלטנו ללכת ברגל. זה מרחק לא מבוטל בכלל.

בדרך היא התחילה לספר לי. היא גרה עם אבא שלה והם רבים כל הזמן. אמא שלה נטשה אותה כשהיא היתה קטנה. סיפור מאוד כואב...
צעדיתי איתה בין הטיפות כל הדרך. בעיקר מקשיבה ומנסה לעזור איפה שאולי יכולתי.

קצת הרגיש לי מוזר היום... מאז לפני 3 שנים אני גדלתי ומשכורתי גדלה משמעותית, ואותה מצאתי בסופר. בחורה יותר גדולה ממני עם מלא פוטנציאל ולב טוב, אבל העצב עדיין שם.
כל עוד העיניים עצובות קשה להתקדם בחיים.
ככה לפחות אני חושבת.

נראה, אולי אני אעשה משהו...