הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אני מתה על אח שלי. פשוט כי הוא בן אדם נפלא.

אני מודה שלרוב אני לא מקשיבה לו במאה אחוז, ויש לי סיבות (תירוצים) טובים:
1. הוא שואל מלא שאלות קידבק, רק כדי לקבל צומי וזה משגע אותי
2. כשאני בסביבה הוא פשוט מסרב לחשוב לבד
3. הוא לרוב מדבר איתי לאט מידי, כי הוא חושב על מליון דברים במקביל, וזה גם משגע אותי.

היום בערב, למרות כאב הראש שלי, יצא לי לדבר איתו יותר משעה.
שיחה כל כך מעניינת וכייפית.
הוא סיפר לי על חיי החברה שלו בצבא

הוא ריגש אותי כל כך
עד שממש בכיתי מולו מרוב התרגשות!
זה בחיים לא קרה לי, לבכות ליד אח שלי, ועוד מסיבות כאלה.

אני יודעת בדיוק למה בכיתי, אבל קשה לי מאוד להסביר.
יש תהליכים שאנחנו עוברים בפנים, ולא כל כך מראים אותם. גם לא כל כך מספרים עליהם, אפילו לאנשים הקרובים ביותר.

פתאום הבנתי, שהוא עובר אותו תהליך שעברתי אני לפני שנתיים.
כאב לי שם נורא, ומצד שני גם צמחתי משם המון

ואני, אחות אוהבת, רוצה להזהיר אותו, להגן עליו, אבל לא לקצץ כנפיים.

אז ככה... בכיתי, הסתכלתי לו בעיניים, ואמרתי לו שיזכור כל החיים שהוא שווה המון!!

הוא הסתכל לי בעיניים בחזרה, והבין ישר, שאני כבר הייתי שם, ויצאתי עם צלקות.

ריגש אותי :)