הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אני כבר יומיים מסתובבת עם הרבה תובנות חדשות בראש.
אני חושבת לי איך להעביר אותן לבלוג, גם בשבילכם, אבל במיוחד בשבילי, כדי שהן ישבו לי יותר ברור בראש.

לפני כחודש נתנו לי (למעשה נתנו לקבוצה שלמה, שאני חלק ממנה) מספר משימות שיש לבצע כל יום במשך 21 יום.
משימות ממש לא מסובכות, הקשה שבהן היא לא לחשוב (כלומר לשקוע בהרהורים), וקצת פחות קשה זה ללכת שעה ביום, כל השאר ממש פשוטות.
כל הקבוצה הסכימה שהמשימות ניתנות לביצוע במשך כל ה21 יום.
עבר שבוע, חצי לא בצעו את המשימות ברצף (אני בכלל לא התחלתי, למה? בפוסט הבא)
ובפגישה אמרו לנו לא להשבר ומי שהפסיק שיתחיל שוב.
שבוע אחרי, אותו הסיפור. אז כבר התחלתי והפסקתי להתמיד אחרי 3 ימים.
אתמול, שכבר היו אמורים להסתים ה21 יום, אף אחד לא עשה הכל למשך כל התקופה.

עכשיו תשאלו, למה 21 יום?
בספר (המדהים יש לציין) הנזיר שמכר את הפרארי שלו, ובעוד ספרים דומים, מסבירים שהרגל, טוב או רע, נרכש במשך 21 יום של התמדה.

עכשיו תשאלו, למה צריך הרגלים?
יש בפיסיקה תופעה שכוח חיכוך ממצב מנוחה, גבוה מכוח חיכוך במצב תנועה.
כלומר, שלתנועה יש כוח ומשמעות.
בתנועה החיים נראים הרבה יותר קלים. והרגלים הם אלה ששומרים עלינו בתנועה ואז גם בימים קשים המצב לא נראה רע כל כך.

אתמול נאמר לי שאם היה לי קשה לעמוד ב21 יום זה מצויין.
אם מישהו מנסה 21 יום, או בכלל מנסה משהו, וישר מצליח, אין בזה תועלת כמעט.
לעומת זאת, אם הוא שוב ושוב ושוב ינסה לעמוד ב21 יום , או בכל דבר אחר, ורק אחרי מאמצים יצליח, זה כבר לא יצא ממנו לעולם.

אני אוהבת להקשיב לאמרות גדולות, אבל אף פעם לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו.
תמיד בוחנת הכל על החיים שלי, לראות אם זה נכון לגביי.
היום נזכרתי במה דברים

1. כשהייתי בת 9, בכיתה ד', הייתי בחוג אורגנית בבית הספר. זה לא היה ברמה גבוהה, למדנו שם בסך הכל 5 תווים ו3 אקורדים באורגנית. אני הייתי הכי טובה בקבוצה.
יום אחד, המורה לימדה אותנו גירסת אורגנית קלה לסינפוניה התשיעית של מוצרט (אני ממש מקווה שאני לא טועה בשם).
התווים היו באמת פשוטים ורציפים. תוך כמה שעורים, כל הקבוצה ניגנה את המנגינה הקצרה הזאת ממש טוב, ורק אני לא הצלחתי. כמה שניסיתי משום מה לא הלך לי.
עד שפעם אחת, אחרי כמה פעמים שהמורה עצרה את הקבוצה בגללי, אני כל כך התביישתי שהפסקתי לנגן בכלל והתחלתי לבכות.
המורה נגשה אלי, הסבירה לי שוב איך לנגן, אחר כך התאמנתי בבית שוב ושוב עד שידעתי לנגן פרפקט.

היום, 12 שנה אחרי, אני לא זוכרת מה שלמדתי לנגן בכיתה ד'
אני כן זוכרת את יונתן הקטן ואת הסינפוניה התשיעית של מוצרט 😄

(נ.ב ה5 תווים ו 3 אקורדים נתנו לי בסיס שאחר כך יכולתי איתו ללמוד לבד עוד כמה יצירות. אפילו את פור אליסה של בטהובן למדתי לבד מזה...
לעולם אסור לזלזל בבסיס הפשוט).

2. תמיד הייתי תלמידה מצטיינת. מכיתה א' ועד סוף התיכון היו לי ציונים מטורפים. תמיד הייתי מקום ראשון בכיתה של מצטיינים (אם היה ממש מישהו חרשן אז מקום שני- ואני לא הייתי חרשנית!)
ובשכבה גג מקום שלישי.
רק מה? באנגלית היו לי ציונים לא טובים.
כל התעודה מאיות, ורק אנגלית בערך 80.
הייתי מנסה ומנסה ומנסה וכל מבחן בתיכון הייתי בוכה עליו מחדש. זה כאב לי ואכזב אותי נורא! תסכול הכי גדול שהרגתי מעולם.

היום, יש לי שיטה משלי ללמידת שפות. אני דוברת 5 שפות (חלקן עוד רחוק משלמות, אך יש התחלה טובה). 3 מהן למדתי לחלוטין לבד!
העבודה הקודמת שלי הייתי עם קהל אמריקאי, אנגלית נטו 8 שעות ביום, ורווחים יפים מאוד.
היום לימדתי מישהי שעור בעברית. זו מישהי אמריקאית שהגיעה לארץ. אני לא זוכרת איך הגיעו אלי כדי שאני אלמד אותה.
זה לא תחום ההתעסקות שלי, אבל אני נהנת מזה, ושילמו לי ממש טוב.

מה אני באה להגיד? (וחלילה לא להתרברב- סליחה אם זה נשמע ככה)
היום התחלתי שוב את ה21 יום שלי.
בפעם הראשונה לא רציתי להקשיב (ועל זה, כאמור, ההסבר בפוסט הבא)
בפעם השניה נכשלתי
בפעם הזו אני אסיים אותם!

הקושי הוא מה שבונה אותנו
למרות שאנחנו מחבבים את ההצלחות.

מאושר לי היום, מאוד :)