יואו זה כבר נהייה מלחיץ. כל פעם עוד אנשים אומרים לי שהם קוראים באדיקות את הבלוג שלי, אני כבר לא אנונימית...
טוב לא משנה, אני סומכת עליכם אפילו כשיש לי פוסט חושפני.
אני כבר כמעט שנה בכלוב.
האמת שזה תרם לי לא מעט, אבל זה הכניס לי המון עצב לעיניים.
זה כבר שנה שאני לא מסתכלת לעצמי בעיניים במראה מרוב שזה קשה לי.
אני יודעת למה יש לי עיניים עצובות
כי אני מרגישה כבולה.
אני כובלת את עצמי, ולא מצליחה לשחרר אותי.
אני רואה אתכם, שאתם אנשים נפלאים, זורמים כאלה, ואני ממש לא כזאת!
הפחדים שלי נורא שונים מהאדם הממוצע.
אני לא מפחדת ממוות (שזה הפחד הנפוץ ביותר)
לא מפחדת מהרצאות מול קהל זר (שזה פחד 2)
לא מפחדת במיוחד מחושך
לא מפחדת ממים
לא מפחדת מכשלון כמו רוב האנשים (אני מפחדת מזה הרבה פחות).
ממה כן?
אני נורא מפחדת מסקס.
אני בטוחה ב 100% שעשיתי פחות סקס בחיי מכל אחד/אחת שנמצאים פה בכלוב
אני מפחדת מאינטמיות
ונורא נורא מפחדת ממערכות יחסים.
בגלל זה העצב שקבור לי מאחורי העיניים.
כי כשהדבר שאתה הכי מפחד ממנו בעולם, הוא הדבר שאתה הכי רוצה בעולם, זה עצוב.
אבל לא נורא, אני משתפרת.
אתמול זה היה נראה לי הרבה יותר נורא מהיום.
היום כבר ארגנתי לי מורה לקורס מבוא לזנות חחחח
היא כל הזמן קוראת לי זונה (היא ובלגאנוצ'קה) אז אולי באמת אני אהיה קצת.
היום אני הכי לא זונה בעולם! באמת!
מקסימום אני טיזרית, אבל זו לא חוכמה. טיזינג עושים עם הראש...
בקיצור, גם זה בית ספר.
כרגע כל החיים שלי הם אוסף של בתי ספר שאני עושה לעצמי.
מתישהו אני מניחה שהתואר יושג.
ואז....
עושים פליי פארטי! אצלי! בגג בבית שאני אקנה לי!
הכל יהיה מושלם.
אפילו האוקראינית היפיפיה התקשרה אלי היום... מממממ
לפני 16 שנים. 2 בדצמבר 2007 בשעה 16:30
