הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

פעם הייתי טיפוס ממש פרפקציוניסטי ברמות קשות.
זו תכונה מאוד לא טובה שדי נפטרתי ממנה, אבל עדיין בלאגן בחדר עושה לי בלאגן בראש.

פעם היה לי חוק שלא הולכים לישון לפני שהחדר מסודר.
פעם זה גם עבד.
היום זה נורא קשה לביצוע, כי יש לי כל כך הרבה דברים ביחס למקום, ואז החדר מתבלגן בשניה.

פעם, כשהייתי נכנסת למשרד של אבא, והיה שם שולחן ענק מלא ניירות, הייתי מתיישבת על כסא העור השחור והגדול ומתחילה להסתכל ולהציץ.
היתה הרגשה כזאת שהרבה ניירות זה עושה רושם של בן אדם חשוב.

היום, זה משגע אותי, מלא ניירות על השולחן. ועוד יש לי שולחן 2 מטר.
הם פשוט מפריעים לי להתרכז, ואם יש לי לעבוד מהבית באותו היום זה בכלל בלתי אפשרי.

אז עכשיו התחלתי מהר לסדר ערימות של ניירות.
לטייק הכל תיק תק בקלסר המתאים.

מה שטוב בסידור ניירות פעם בהרבה זמן, זה שכשמתחילים עם הערימה, חצי ממנה כבר לא רלוונטי והולך לפח.

אויש... אני צריכה וילה.
ועוזרת אישית.

"רונית..." חחח זו בדיחה פרטית שלי ושל אמא.
כל פעם שהיא עוזרת לי היא עושה מה שאני מבקשת, ואומרת לי "רוניתתת" כמו שצביקה פיק קורא לעוזרת שלו בתונית המאסטרו.

קשה קשה.. :)