הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

שלשום נזכרתי בה שוב. באוקראינית המדהימה. ככה אני אקרא לה.
האמת שזה קצת מהדהד לי בראש לפעמים, יחסים לא סגורים כאלה, כמו שהיו לי איתה.

אני טיפוס שלא חוזר אחורה ביחסים. כלומר, לרוב אני עוזבת, כשהכאב שם הוא מספיק גדול בשביל שאני לא אחזור לאותו מקום זוגי לעולם עם אותה אחת.

ועם האוקראינית זה לא היה ככה.

סיפרתי לכם שאח שלי קנה לי כרטיס קול למחשב.
בחיבור הקודם היה רעש תמידי, וכדי "לגבור" עליו היה אפשר לשמוע מוסיקה רק חזק.

יש לי תחביב לישון עם מוסיקה חלשה. רצוי פסנתרים. אני משוגעת על צלילי פסנתר.

ונזכרתי ביום ההוא, שהיא לא יכלה להרדם, אז באתי אליה בלילה בגשם. ישנו ביחד.
כל הלילה היתה מוסיקה שקטה ונעימה ברקע.
התעוררתי בבוקר מאוחר.
ריח של אחרי גשם.
אור חזק עבר דרך הוילונות הכתומים וצבע את החדר בצבעים חמים
היא ישנה לידי, שזה בערך הדבר הכי יפה שראיתי מעולם.

אני זוכרת שעצרתי את כל המחשבות באותו הזמן
ופשוט ניסיתי לזכור את הרגע המושלם הזה.
זה רגע שהכל נראה ומרגיש יפה. ממש ככה.

אז שלשום נחתי צהריים, אור נכנס דרך החלון,
וברקע מוסיקת פסנתר משובחת של טורי איימוס.

שלחתי לאוקראינית הודעה שנזכרתי בה 😄
אבל היא תמיד עונה שנה אחרי.
היא לא בשבילי, אבל עדיין היא עולה לי בראש לפעמים. יחסים לא סגורים כאלה.