אמא שלי ממש מותק
בקשתי ממנה לבוא לחדר שלי, וסיפרתי על הכלב העתידי שאני רוצה.
אני יודעת שקשה לה בכמה דברים עכשיו, ולא רציתי פשוט להנחית את זה עליה.
היא הסבירה לי שמעבר לניקיון ושאין מקום, זה לא יהיה פייר. העומס עלי הולך לגדול ממש בקרוב, ולא יהיה לי זמן לטפל בכלל... ולה אין כוחות לזה עם כל הרצון הטוב.
סיימנו לדבר ובדיוק צלצל הטלפון
היא הלכה, וממש התחלתי לבכות מלא. כי כל כך רציתי, ובדקתי המון, וכבר ממש בחרתי !
אני רציתי את יאנה-תותי החדשה שלי!
כבר לכל החברים שלי היתה התמונה שלה.
חשבתי על זה לרגע נוסף, ובאמת יש לי תוכניות לעסק שכרוכות בשעות מחוץ לבית.
להביא כלב זה יהיה אולי קצת כיף לי, אבל יקשה המון על אמא.
ועם כל ההגיון הזה הדמעות לא הפסיקו לזרום.
אמא באה לחדר לשאול אותי משהו, ונדהמה למצוא אותי בוכה.
"פינקוש נו אל תעשי לי את זה, בבקשה אל תבכי.
אני לא יכולה לראות אותך בוכה!
את שוברת לי את הלב! ואת יודעת....."
עצרתי אותה ואמרתי לה שהיא צודקת. שזה באמת לא רעיון טוב.
היא הלכה לשניה וחזרה שוב,
מציצה מהמשקוף "רציתי לוודא שאת בסדר.."
ואז התחילה להצחיק אותי.
אז טוב, אולי לא תהייה לי כלבה בזמן הקרוב.
אבל מה שבטוח יש לי אחלה אמא שבעולם!
אז כבר לא כל כך עצוב לי. לא נורא. אי אפשר הכל ביחד.
לפני 16 שנים. 28 בינואר 2008 בשעה 20:29
