במאה ה21, אנחנו מסוגלים לאכול עד כדי פיצוץ, כי חבל להשאיר,
אבל לא לתת אוכל למישהו רעב
במאה ה21, אנחנו שולחים סמיילים במחשב
אבל לא נוהגים לחייך לסביבה
במאה ה21, אנחנו יכולים לשבת שעות מול הטלויזיה ולשמוע שטויות,
אבל לא להקדיש 5 דקות למישהו שזקוק להקשבה.
במאה ה21, אנחנו מעדיפים לגלגל עשב,
אבל לא נהנים מללכת יחפים על דשא קצוץ
במאה ה21, אנחנו חייבים לידע בשנאתנו את כל מי שאנחנו שונאים,
אבל יכולים שנים להתייסר מאהבה ולשתוק
במאה ה21, אנחנו מנסים לצעוד קדימה
אבל האם זה באמת ככה?
אני מאחלת לכולנו, שנלמד יותר לאהוב,
שנלמד יותר לחייך,
ופשוט שנהייה אנשים טובים יותר.
_______________
ולמען האמת יש לי ווידוי,
לפני כחודשיים היו לי כמה ימים נורא עצובים.
נורא התחשק לי חיבוק בלילה, וזה הרגיש לי מסובך.
כי סקס אפשר למצוא... אבל אני רציתי חיבוק! ולא הסתדר לי ממי בדיוק אני אקבל חיבוק בלילה...
כל כך ביקשתי, רק את זה, לישון בתוך חיבוק.
אז היום אני מקדישה את יום האהבה לחברה המקסימה שלי,
שנתנה לי את הדבר הכי פשוט, שהכי רציתי מלא זמן
רק להרדם בתוך חיבוק (:
לפני 16 שנים. 14 בפברואר 2008 בשעה 19:55