לפני 16 שנים. 10 באפריל 2008 בשעה 20:44
שלחתי לה את המכתב שלי במייל
אני מחכה שהיא תקרא אותו
היא נוטה לבדוק מיילים כמה פעמים ביום.
זו לא פעם ראשונה שאני מנחיתה פצצה כזאת,
זו בערך הפעם שלישית.
אני חייבת לציין שלמדתי לקחים מפעמים קודמות.
אני חושבת שהצלחתי לגרום לזה להיות יותר חייכני ופחות "פצצתי".
בפעם הראשונה זו היתה פצצה וחטפתי את ההדף לפרצוף
בפעם השניה זו היתה קטיושה אז חטפתי רק רעש
חח אולי בפעם השלישית זה ינחת כמו מטוס... אני מקווה.
מצד אחד אני גאה בעצמי. שהאגו שלי ישן כמו תינוק ואני עושה את זה עם מוכנות מלאה ל"לא".
לא מפחדת מ"לא" יותר..
מצד שני, חברה שלי אומרת שאני דפוקה, שאני צריכה כבר לעזוב את הסטרייטיות האלה בשקט.
אבל אני לא יכולה.
אני אוהבת אותה.
המינימום זה להגיד לה את זה....
אוף אני במתח. לא יודעת למה לצפות בכלל.