הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

שלשום הלכתי לישון אצל פוש פוש.
זה ממש כיף להיות אצל פוש פוש, מהרבה בחינות.

קודם כל היא נותנת לי לגעת לה בכל הדברים. ואני מאוד מעריכה את זה- כי אצלי זו שריטה, וקשה לי נורא כשנוגעים לי בדברים. זה משגע אותי.

בלילה זכיתי לחיבוק מתוק ונרדמתי. היה לי חלום נורא מעניין, אבל זה כבר לא חשוב.

בבוקר היא הלכה ללימודים,
אני לקחתי לה ספר (עם רשות!) והלכתי לקרוא ברוטשילד. אני אוהבת את רחוב רוטשילד.
תמיד אמרתי שאם הייתי גרה בסביבה, בטוח הייתי מרבה לצאת לטיולי אופניים ולקרוא בחוץ.
(זה בסדר- אני אומרת את זה תמיד כשאני עוברת ליד פארק- ויש לי פארק גם מתחת לבית).

זה היה משעשע,
8 בבוקר, אני יושבת לי על ספסל, מסבבי כמה אנשים בודדים שעושים ספורט או הזקנים שיוצאים לטיול בוקר.
ישבתי לי בשמש, עם מכנס קצר וסוכריה על מקל שפוש פוש שמה לי בתיק בהפתעה.

היה נחמד.
האמת שבסרטים זה יותר נחמד.
תמיד זה נראה, כאילו מי שיורד לקרוא בפארק, זה הכי איכות החיים שיש.
אז זהו, שלא...

א. בשלב כלשהו הזבבים מתחילים לקלוט את מקומך האסטרטגי, ויש לעבור מקום כדי שהם יעזבו אותך בשקט.
ב. אנשים מסביב מוציאים אותי מריכוז.
ג. העצים משירים עליך עלים ופרחים.
ד. מזג האויר מתחלף מהר.

בקיצור, ב11 שמתי לב שקראתי בקצב נורא איטי.
לא נורא, קמתי לי, הלכתי לטייל קצת, גיליתי שיש לי לתבוע חברה מסויימת, כי יש לי סיפור איתם, וזהו, חזרתי הביתה.

היינו אמורות ללכת כמה חברות למצעד, אבל היה חם, וגם הן אחרו.. לא היה לי כוח לחכות.

נכון נהייתה לי כתיבה ספרותית פתאום?
או שזה רק נדמה לי?

טוב אני לא אשמה (חח כרגיל), זה הספר.
הוא דווקא ממש נחמד. מחר אני אספר לכם עליו.

אני קוראת וישנה לסרוגין. מנסה להתמודד עם כאבי הבטן הנוראיים שתקפו אותי.