הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

לפני כמה ימים קראתי ספר ממש מיוחד.
אני רק לאחרונה התחלתי להרבות בקריאה, אבל לרוב זו לא קריאת "ספרות יפה", אלא ספרות מקצועית, ניו אייג' למיניהם.. זה הסגנון שלי.

שבוע שעבר פושי הביאה לי את הספר "יער נורווגי".
ספר מאוד יוצא דופן.
אני לא אכנס לסיפור שלו. הוא קצת "כבד".
אין לי מושג מה התכוון הסופר להעביר בספר הזה, בכל אופן אני הבנתי ממנו כמה דברים.

הבנתי שפעם מאוד נהגתי להמשך לאנשים שנראו לי מסתוריים. כאלה ש"קבור" בהם משהו. זה היה משמש לי דרייב מטורף "לחקור" ולנבור בהם...
בכל אופן, לפני כמה זמן הגעתי למסקנה, שאנשים כאלה לא עושים לי טוב. לפחות לא בקשר זוגי.
בקריאת הספר, הבחנתי בהרבה דקויות אופי, שפעם היו נורא מושכים בעיני, ומסיבה זו גם אני בעבר סיגלתי לעצמי אופי "מסתורי" שכזה, והתנהגות דומה.

בקיצור- לא עוד.

בימי חמישי יש לנו הרצאה של אדם ממש מיוחד.
הוא נורא מזכיר לי את סבא שלי.
מרצה כזה, עם המון נשמה.
מצד אחד הוא מתייחס אלינו כמו ילדים. כמו מורה אבהי כזה... ממש חמוד ואכפתי.
מצד שני, גם רואים את אהבתו לכל מה שהוא מלמד, ואת אהבתו לנשים.

תמיד בהפסקה אנחנו יושבות חבורת בנות (שלפעמים אני בניהן), ותמיד הוא ניגש, מדבר איתנו, מחמיא וצוחק ביחד. אדם כזה, שמצליח לשמור על גיל שלו בתור מספר ותו לא.

יש גברים כאלה, שבולט שהם נורא נורא אוהבים נשים.
חלקם, במיוחד בארץ, מתנהגים באופן מאוד בוטה לטעמי, ולא יודעים לגשת בכלל.
אבל המרצה הזה, הגישה שלו מקסימה בעיני.
פשוט רואים שהוא נחמד, ממקום ממש טהור. אהבה נטו.
אני חושבת שזו בערך גם ההתנהגות שאני מנסה לסגל לעצמי.

פשוט אהבה נטו.
לא קל לחיות ככה. כי נפגעים, וכי לוקחים סיכון, אבל היום זה נראה לי הרבה יותר "חיי", מאשר להיות טיפוס מסתורי כזה שקובר הכל בפנים.