הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

רציתי לשתף אתכם בתהייה שלי העוסקת במתיחת גבולות.

מתוך איזושהי אידאולוגיה פנימית, אני נוטה לאתגר את עצמי ולמתוח את הגבולות שלי עם עצמי.
לפעמים אני עושה את זה לשם האתגר,
לפעמים אני עושה את זה לשם שיפור עצמי,
ולפעמים כי זה חשוב לי ביחסים שלי עם אדם כלשהו.

כל פעם מחדש, אני נתקלת בקשיים בהגדרת הגבולות שלי.
לשמחתי הגעתי למצב, שנפשית אין לי הרבה נקודות שבירה,
אבל ישנן כאלה שנראות לי עדיין קשות מנשוא.

במקור אני טיפוס עם הרבה אובססיות קטנות.
פעם הייתי פרפקציוניסטית וחולת סדר, אבל למדתי להתמודד עם בלאגן סביר.
פעם לא הייתי מסוגלת שיגעו לי בדברים, אבל היום מתוך אהבה כנה אני משחררת את המקום הזה.
אני מנסה להשתפר בדברים שרציונלית נראה לי שצריך להשתפר בהם.

הבעיה היא כשאני לא מוצאת רציונל, או כאשר כל כך קשה לי להסכים איתו.
הניסיון הזה שלי, כל פעם מחדש, לנסות לחצות את הגבולות של עצמי, רק כדי להשיג משהו, או לתת למישהו, כרוך בכל כך הרבה כאב.

לפעמים אני פשוט לא מצליחה להחליט, אם אותה נקודת שבירה, היא רק נקודת קושי זמנית, שאם אני אעבוד על עצמי היא תפתר, או שזו בעצם נקודה מעבר לגבול שלי, שתמיד תהייה כרוכה בהרבה סבל עבורי.

אם משהו כל כך מכאיב לך, כל פעם מחדש, זה לא גבול?!
אם זה לא גבול, אז מה כן?!

לא יודעת, אני לא טיפוס של הגדרות.
קצת קשה לי עם זה.