בגיל 6, בעודי מחפשת אחר חוג שיתאים לי, עברתי בין היתר בין חוגי הבלט והג'ז.
מהצד זה היה נראה לי ממש נחמד, איך שהן רוקדות להן ככה.
מה גם שבת דודה שלי, בת גילי, רקדה בלט, אז בכלל הרגשתי צורך לנסות.
השעור הראשון היה חביב,
אחריו כבר התרוצצתי עם אמא לחנויות הבגדים למצוא לי בגד גוף ונעלי בלט, כמובן הכל ורוד (ואני שונאת ורוד). השעור השני היה בסדר, ובשלישי כבר הבנתי שזה לא מדבר אלי.
הייתי ביישנית כזאת. לא הצלחתי להיפתח בשיט, אז עזבתי. בהמשך, בין טיולי החוגים שלי, הגעתי לכדורסל, ושם כבר נשארתי כמה שנים טובות.
מצד אחד, זה די דומה, כדורסל ומחול. שניהם בבסיסם דורשים כושר גופני (מחול יותר, אם להודות באמת). מגיעים באימונים לרמות של התמודדות עם הגוף.
אבל מחול, בשונה מספורט רגיל, מצריך הרבה יותר התמודדות עם אתה עצמך.
כשבן אדם רוקד, ישר אפשר לראות עד כמה הוא עצור נפשית, בעוד "שחקן כדורסל עצור..." זו די בדיחה.
לפני כמה ימים הלכתי עם חברה שלי לראות אימון שלה.
היא רוקדת כבר הרבה שנים, ממש יפה יש לציין.
שמחתי שהיא הסכימה שאני אבוא. לא יודעת, לי זה נראה דבר די אינטימי שיראו אותך רוקד.
אם כבר אני ארקוד, אז בטח זה יהיה במקום סגור ארמטית 😜 עד שאני אדע ממש טוב (בהנחה שזה יכול לקרות). עדיין לפעמים יש לי את התפיסה של "פשלות משאירים לבית".
מה שיפה במחול, זה שאתה משתחרר מנורמות.
למשל, לראות את הגברים האלה באימונים, מזיזים ככה את התחת, זה דווקא די משעשע.
בחיים ככה, גברים באופן כללי, נוטים להיות כל כך שמרנים ולהזיז את גופם כמה שפחות כדי לא להתפס בתנועות "חשודות". זה כזה יפה במחול, שהם זורמים להם עם מי שהם.
עדיין יש לי קצת בעיה עם המגדריות שבמחול. במיוחד מחול קלאסי. תמיד זה גבר ואישה ותמיד הגבר מוביל. נכון שזה קלאסי, אבל אי אפשר לשנות קצת??
מחול מודרני, אומנם הוא לא שמרני, אבל אני פחות מתחברת אליו בדרך כלל.
לסיכום, (ככה המורה לחיבור למדה אותי לרשום פסקה אחרונה), זה נראה לי אתגר לא קטן בשבילי להתחיל ללמוד לרקוד. אבל מה שבטוח, לפחות סגנון אחד, אני אנסה ללמוד כמו שצריך...
חשבתי על סטרפטיז חחח לפחות יהיה לי עוד מקצוע בשרוול.
לפני 16 שנים. 22 בספטמבר 2008 בשעה 7:29
