היום, בשעור הקואוצ'ינג העיסקי שלי, המאמן שלי אמר "ואני אגיד לכם משהו, ואל תשאלו שאלות. פשוט תבינו אותו איך שהוא- תכנעו כבר!. לכניעה יש קונוטציה שלילית, זה ישר גורם לכם לחשוב על לקיחה בשבי, או ויתור והפסד, אבל כניעה היא הרבה פעמים התגברות על האגו, היא גורמת לכם להרגיש חופש, שזה בעצם ניצחון ענק".
השיחה היתה קבוצתית, ואכן הוא לא הרחיב את הדיבור בנושא (וחבל שכך), אבל מה שבטוח, לשמוע את זה דווקא ממנו, בן אדם כלכך "דומי", זה היה מאוד במקום בשבילי.
כמעט לכל אדם יש אגו, וקשה להתמודד מולו, אין הרבה כלים כדי להלחם בו, והכניעה היא באמת כלי יעיל, טוב, ולרוב אף מהנה (במיוחד לסאדו מאזוכיסטית כמוני).
השבוע אני ובת זוגתי כמעט נפרדנו.
משהו מסויים, כל כך הפריע לי, שבליבי כבר הייתי בטוחה ב95% שאני נפרדת ממנה.
יחד עם זאת, כמה דברים ששמתי לי כחוק בחיים זה א. לא להשאיר דברים בבטן ו-ב. תמיד להקשיב עד הסוף, ורק אז להחליט.
מפה לשם, מסתבר ש5% יכולים להיות ממש הרבה. לילדה הזאת יש תשובות ממש טובות, ובנוסף אני באמת אוהבת אותה, ככה שהחלטנו לא להיפרד.
שתינו עם בעיית אגו. מי יותר ומי פחות, אבל לפחות שתינו מודעות אליו.
שתינו נלחמות בו, ושתינו, לאט לאט, לומדות להכנע כשצריך.
זה פתרון הולם, להיות זויות מתחלפות כאלה. לאבד שליטה בתורות.
אין כמו ההרגשה, לבטוח במישהי, להרגיש כל כך חופשי איתה, כך שאני אוכל למסור את גופי לטיפולה המסור...
ואין כמו ההרגשה, לדעת שמישהי כל כך בוטחת בי, שלמרות האגו והקשיים שלה עם עצמה, היא מוסרת את גופה לטיפולי המסור....
לפני 16 שנים. 16 באוקטובר 2008 בשעה 21:28
