אתמול, בעודי מבואסת, היה סרט של אהובתי ניקול קידמן, האישה היפה ביותר בעולם.
הסרט נקרא "פרווה" ואני מאוד ממליצה לכל מי שאוהב סרטים מוזרים...
זו דרמה קצת כבדה, עם מוסיקה מותחת וצילום כמו הסתכלות של ילד.
ממש אהבתי.
כשעצוב לי אני אוהבת לראות סרטים כבדים ועצובים, זה מוציא ממנה את הבאסה.
בבוקר בן דוד שלי הקטן בא, הוא שאל על מקלות הגולף שהבאתי מאנגליה,
אז בספונטניות החלטנו לצאת לשחק.
הלכנו למגרש דשא ענקי שיש פה בסביבה ולימדתי אותו להניף.
היה לו קצת קשה כי המקלות ענקיים וכבדים בשבילו, אבל בסך הכל הוא הצליח יפה.
והיום התברר שהאתר של אורנג' לא שולח את ההודעות, ובגלל זה חברים שלי לא הגיבו לי אתמול.
ידעתי שהם לא מתעלמים ממני.
אין מצב שזה יקרה.
ועכשיו אני הולכת לבן דוד קטן אחר,
להשכין שלום בינו לבין אמא שלו, כי הם רבו ממש ממש.
לפני 16 שנים. 15 בנובמבר 2008 בשעה 11:35