הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

פעם כתבתי פה פוסט על הילדות שלי.
סיפרתי בו על זו שהיתה החברה הכי טובה שלי.
היא היתה זו שהבינה אותי הכי טוב.
היינו חברות צמודות צמודות מגיל 5 עד 11. כל יום היינו ביחד מ8 בבוקר עד 8 בערב ללא הפסקה.
מבית שלה לבית שלי, למשחקי כדור ברחוב, לאופניים וחוזר חלילה.

בזכותה היה לי כיף בילדות.
בזכותה עברו עלי יחסית בקלות הגירושים של ההורים שלי.
בזכותה לא הרגשתי לבד.

אתם יודעים הרי איך זה ילדים. הם עם חמוד מאוד, שיכול להיות גם אכזר מאוד.
אז כשכולם בכיתה קראו לי "בן" ולא ממש הסתדרתי איתם, היא היתה חברה צמודה שלי. ישבנו ביחד, ועשינו הכל ביחד.
היינו הכי חזקות בכיתה, ובשעורי הספורט במשחקי הכדור תמיד ניסו להפריד בנינו אחרת המשחק היה אבוד מראש.
לא אהבנו לשחק אחת נגד השניה, אז לפעמים כשהמורה לספורט הכריח אותנו להיות בקבוצות מנוגדות, פשוט שבתנו, או שיחקנו גרוע בכוונה.

היא היתה הגב שלי, הכתף שלי, האחות התאומה שלי.

בגיל 12 עברתי בית ספר ובהמשך גם דירה.
למרות שזה לא רחוק, מפה לשם הקשר התנתק.

אחרי כמה שנים, יצא לי לדבר עם מישהי שהיתה חברה משותפת שלנו. היא אמרה לי שהיא לא יודעת מה שלומה, אבל היא חושבת ששמעה שמשהו קרה לה.
לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות.

לפני חצי שנה הצלחתי למצוא את אח שלה. רציתי את הטלפון של החברה הזו, אבל הוא נתן לי את שלו, ואמר שרצוי שאני אדבר איתו קודם. לא התקשרתי. לא יודעת למה. בדיעבד אולי כי פחדתי לשמוע משהו רע.

אתמול אמא שלי חזרה הביתה ואמרה לי "לא תאמיני ממי יש לך ד"ש?"
אמא שלי פגשה את החברה הזו עם אמא שלה.
מפה לשם, אמא שלי דיברה איתה, שאלה מה נשמע.
כנראה שהמצב לא הכי טוב.
אמא אומרת שלפי צורת הדיבור והבעת פניה נראה לה שמשהו אצלה לא בסדר.
החברה אמרה בקול רפוי שהיא לא עושה עם עצמה כלום, מחפשת עבודה וצריכה להשלים בגרויות..

כאב לי נורא לשמוע את זה.
לא ברור לי בכלל מה קרה, אולי תאונה או מחלה שהתפרצה פתאום, אבל ככל הנראה משהו עם הבחורה הזאת לא תקין.
היה לי קשה להרדם אתמול אז התקשרתי לשתף חברה שלי.

אני מרגישה לא בנוח
שהילדה הזאת היתה כמו אחות שלי
שאני חייבת לה כל כך הרבה
ושאני עכשיו מסיימת תואר בגיל 22, מרוויחה יפה, והיא שם צריכה עזרה

היא היתה גאון בכיתה. תמיד התחרנו למי יש יותר מאיות.
לא יודעת מה קרה פתאום.

מה שבטוח אני אצור קשר עם אח שלה,
אני אעשה כמיטב יכולתי לפגוש אותה ולעזור בכל דרך שאוכל.

לפעמים זה מפחיד.
מתנתק קשר עם אדם מסויים, בראש אנחנו מניחים שהוא המשיך במסלול זה או אחר והצליח, ובעצם לחיים יש תוכניות משל עצמם. העתיד הוא לעולם אינו ידוע. ותמיד תוכל לגלות הפתעות, לאוו דוקא נעימות.