הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

מזמן לא כתבתי פה, ולמען האמת שדי התגעגעתי לכתיבה.
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג, זה היה במטרה להעלות את רמת המודעות העצמית והסביבתית.
זה גרם לי להסתכל טוב, וכל יום למצוא משהו חדש בעצמי או מסביבי.

היום הסתובבתי במרכז ת"א עם חברה.
בין היתר נכנסנו לחנות תכשיטים קטנה, המלאה תכשיטים ישנים.
חברתי סרקה במרץ את החנות. עברה דבר דבר וחיפשה מה מתאים לה ביותר.
אני התפעלתי מהמוכרת (כי אני לא אוהבת תכשיטים במיוחד..).

המוכרת בת 50 פלוס.
אישה קורנת, שמחה, קשובה. התפעלתי לראות כמה היא אוהבת את העבודה שלה וכמה היא גאון שיווקי.
התנהגותה מאוד מדוייקת, והמילים הנכונות פשוט שגורות בפיה.

כשיצאנו מהחנות, חברתי אמרה לי "אני מקווה שלא ייבשתי אותך שם יותר מידי" ואני אמרתי לה "להיפך, זו הזדמנות לראות ניסיון של 50 שנה. האישה הזאת היא כשרון אסרטיבי מהלך".

___
לפני כמה ימים, יצא לי לדבר עם מישהי מהלימודים.
היא מספרד, ומסתבר שהיא כבר ד"ר. היא נראת ילדונת בת 20, אבל היא לא.
דיברנו ומפה לשם יצא לי להגיד שאני כל כך אוהבת את הגיל שלי עכשיו ולא רוצה לגדול.
והיא ענתה תשובה יפה. היא אמרה לי שכל גיל יפה, ושכל שנה אנחנו נהיים חכמים יותר, ושאני בטוח יותר חכמה ממה שהייתי לפני שנה שנתיים, ושבטוח עוד שנה שנתיים אהיה יותר חכמה.

המוח ישר אומר שזה נכון.
אבל לרגע הסתכלתי בעצמי.
כבר כמה שנים שאני אומרת "עכשיו הכי טוב לי", ובכל זאת זה משתפר.

____
מדונה כידוע באה לארץ. אני מאוד אוהבת אותה, כפי שהיא היום.
קודם ראיתי ביוטיוב סרטון שלה כשהיא התארחה אצל דיוויד לטרמן לפני הרבה שנים, 15 לפחות.
היא נראת כל כך מצועצעת. שפת גוף זולה. דיבור זול.
בקיצור, ההפך הגמור גמור מבן אדם שאני אעריץ אי פעם.
לעמות זאת כיום, נראה על פניה שהיא למדה דבר או שניים על החיים.
הלוואי והיו לי כמה דקות לשוחח איתה.
הקפה עלי.