הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

החלטתי בכל זאת לרשום פוסט על מייקל.
כשהייתי קטנה מאוד אהבתי אותו.
אף פעם לא הערצתי שום סלב, אבל אותו (ואת פקונדו..) אהבתי.

בגיל 6 העתקתי קלטת טייפ שלו מדודה שלי.
הייתי שומעת אותה בלופ ורוקדת על השולחן בסלון במשך שעות וימים.
תמיד הייתי מתכוננת לקראת הופעה משפחתית.
הייתי שרה בלי להבין מילה (כמובן שהמצאתי הכל).

היתה לי חליפה שלו. לבנה כזאת עם מלא תמונות קטנות.
אהבתי אותה ולבשתי אותה עד שזה נראה סמרטוטי מידי.

אפילו התחפשתי אליו בגיל 8.
עם פלסטרים לבנים על האצבעות.
שרשראות בX על הגוף,
או עם חולצה לבנה מתנפנפת כמו שהיה אופייני לו.

תמיד מצאתי בו קסם, בבחור הזה.
אהבתי את הלובן שלו (מצטערת..)
את הגוף המגניב שלו
את הריקוד שלו
ובעיקר את הרגישות שפרצה ממנו כל הזמן.

כשהוא הואשם בנוגע לפדופיליה,
ממש כאב לי עליו.
לא יכולתי להאמין לשום דבר מזה.
אולי אני טועה, אבל לי הוא נראה בחור מלא אהבה.
לא מאמינה שהוא הזיק אי פעם לאיזה ילד.

החלום שלי הוא לתת כמוהו.
שתהייה לי את היכולת הכלכלית לתת ולעזור לכל כך הרבה ילדים כמו שהוא עשה.
להביא עוד כל כך הרבה חיוכים לעולם כמו שהוא עשה.

החלום להגיע להופעה שלו, כנראה שכבר לא יקרה.

אני, אישית, אהבתי אותו!