הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

לפני כמה שנים פתחתי כרטיס באתר הכרויות, וכרגיל לא היה לי ניק אז רשמתי סתם- 2BeMe.

אח"כ חשבתי שזה דבילי, כי הרי סביר להניח שכל אחד מרגיש שזה "סרט" להיות הוא, ושיש סיפור עצום ומופלא מאחורי היותו הוא.
אין טעם לדפוק ניק כזה כאילו ממש השמש זורחת לך היישר מהתחת חחח (לא ביטוי שלי..).
הכרטיס באתר ההוא בוטל, אבל בלי קשר, באמת נראה לי קצת סרט להיות אני.
אני אשתף, ואשמח לתגובות כנות בסוף.

אני טוענת שכל אדם נולד עם אחוז מגדרי מסויים. כלומר אם ישנה סקאלה בין 100% גבר ל100% אישה, כל אחד, באופן סובייקטיבי כמובן, יגדיר את עצמו שם איפשהו בסקאלה הזו.
מה שמוזר/מיוחד אצלי- זה התנועתיות ע"ג הסקאלה.

אני בערך כמו שני אנשים, אישה וגבר, שתקועים בתוכי וכל יום/תקופה אחד אחר נותן את קולו. (אני לא מזל תאומים, אם כי קרוב..).
יש ימים שאני מוצאת את עצמי די נשית. כלומר כן יש מצב שאני אקום בבוקר, אחליט להשקיע בטיפול פנים איכותי, לסדר ציפורניים ואפילו אפילו ללבוש חצאית ועקבים, וזה עושה לי טוב.

לעומת זאת, יש ימים, שאני אקום, וכל מה שאכפת לי, זה אם רואים מהגופייה את הקווים שנוצרו לי בשרירי הידיים והכתפיים. שהנעליים שלי יהיו 100% יציבות כדי שחלילה ההליכה הגברית שלי לא תיפגע עם עקב רעוע זה או אחר. ובימים ממש קיצוניים- אני עלולה להרגיש כמו גבר שחתכו לו ת'זיין (זה דורש הסבר, אני יודעת..)
זו הרגשה, כאילו איבר מסויים נמצא, למרות שבעצם הוא לא נמצא (כמו שטוענים, שלא נדע, קטועי גפיים- שמרגישים שמשהו שם למרות ש..אין).
אם ביום שכזה, עם תחושה שכזו, חלילה וחס, אני אנסה ללבוש משהו נשי, אני ארגיש ממש כמו גבר בחצאית, כלומר בדיחה מהלכת.

זה הבדל, שמעבר לביגוד חיצוני, הוא ניכר לעיין. ההליכה שלי משתנה, המבט שלי בעיניים משתנה, שפת הגוף שלי ותנועות הידיים שלי משתנות. בקיצור- זה כמו אחות תאומה. אותו מראה פיזי בדיוק, רק שכל המסביב שונה.

פעם מאוד נלחמתי בפיצול הזה שקיים בי. ניסיתי להפנים איפה אני על אותה סקאלה ערטילאית. למקם את עצמי, לשים לעצמי תווית, וזהו, "למצוא את מקומי" כביכול.
היום אני יודעת שזה בלתי אפשרי אצלי. השינוי המגדרי שלי בעיני עצמי קורה לו כל הזמן, ואפילו למדתי להנות מזה. פעם להראות נשית היה נתפס אצלי כחולשה. כיום ממש לא, אפילו להיפך.
כיום אני בעיקר צוחקת על ה-ש' הגדולה שלי, שלפי הגרפולוגיה שמעתי שזה מראה על "קנאת פין", ועל זה שאם היה אפשר, הייתי בוחרת להיות גבר להיום אחד (בטח היה הומו- יש לזה גם הסבר איפשהו פה בבלוג).

לקוראי הבלוג הותיקים מבניכם, סיפרתי פעם, שבגיל מסויים ממש צעיר, רציתי להיות בן. ממש הייתי עצבנית על זה שלא נולדתי זכר. אח"כ התחושה הזו עברה לי, בא במקום זה בלבול אחד גדול (מי שקרא בולבול- אתם מעופפים ולא איתי.. : ) וכיום, אני כן לקראת השלמה עם הדבר המוזר סלאש מיוחד הזה שנקרא אני. אני רק צריכה לזכור שמקור הכוח של בן אדם זה לא שתהייה לו כותרת, ואפילו לא שיבינו אותו. מקור הכוח זה כשאתה מבין את עצמך, מכיר את עצמך, ואוהב את זה.

אז אני בדרך... 😄

_______
נ.ב: זה מה שרציתי להסביר לך בארבע עיניים 😄
ציידת זה לא מצב רוח "לצוד", כמו מין חרמנות שעלתה פתאום.
זה פשוט יום גברי במידה זו או אחרת, וההבדל נראה כלפי חוץ כמו ציד.
אני חושבת שתמיד כש"מלבישים" על אישה התנהגות גברית או על גבר התנהגות נשית, הדבר יראה כמו צייד.
כי כשאישה תתנהג בצורה נשית וגבר בצורה גברית, זה נראה לנו בעין נורמלי. ולהיפך זה נראה שלא.
זה לא קשור למשהו שקורה בסביבה החיצונית. הכל הוא בדיוק אותו דבר.
מי שמוצאת חן בעיני תמצא חן בעיני גם היום וגם מחר. ומי שלא- אז לא.
מבולבלים? חח גם אנחנו...

טוב והייתי חייבת לסיים עם שיין...