הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אתמול לידיד שלי היה יום הולדת אז יצאנו למסיבת רוסים (ורוסיות).

פעם בחודשיים- שלושה למישהו שחשוב לי יש יום הולדת אז סוחבים אותי לצאת.
היה לי יום נשי במיוחד חח אז הלכתי עם חצאית ועקבים סטייל שיר מעספור. יצא ממש יפה.
ואז שם אחרי כמה זמן ראינו את מ' וחברותיה (מ' זה זאת שבזמנו ממש נדלקתי עליה, אבל לא הזזתי לה אז זה נגמר-
שבוע שעבר היא שלחה לי פתאום הודעה שאולי סתם ניפגש בצהריים).

פטפטנו קצת, היא צחקה שהיא שותה וודקה ואני יין לבן.
בשלב מסויים אפילו רקדנו ביחד 😄
אחרי 5 דקות זה הופסק כי כנראה הבכתי אותה מול החברות שלה ומול הגברים הרוסים מסביב, שפתחו פה מרייר.

אחכ הסתכלתי עליה ונראה שהיא גם בלי קשר אלי לא מרגישה כלום.
מן טיפוס כזה חמוד שלא מחובר בעליל לקול הפנימי שלו.
נראה שהיא באופן תמידי מאוד מבולבלת ולא יודעת מה היא רוצה מעצמה ושזה הביא לאפטיות כזאת לסביבה. חוסר רגש להכל.

הסתכלתי עליה מרחוק, ותהיתי לעצמי כמה הייתי רוצה לעשות לה סשן מנטאלי אם רק היתה לי הזדמנות.

לקחת אותה ולפרק אותה (נפשית...) עד שאני כן אגע לה בנשמה והיא כן תרגיש.
אני מאוד מתחברת לתהליך הזה של התחברות ברמה בסיסית למישהי כדי שתבטח בי
ואז לרדת איתה נמוך, כלומר לגרום לה להתחבר לכאב שקבור בה . לגרום לה להרגיש מסכנה, ושזה בסדר ו"מותר" לה להרגיש ככה.
הסרת שכבות הגנה כאלה ואחרות.
יש לי את הרצון לגרום לה לבכות ולשחרר שם משהו,
ואז לבנות את השכבות בחזרה עם הרבה חום וחיבה.

לפעמים אני מרגישה כזה צורך חזק לגעת לאנשים בנשמה ברמה כזו מטורפת.
ואז אני משכנעת את עצמי לרדת מזה כי זה משחק באש. אתה אף פעם לא יכול לדעת איך זה יגמר.
זה יכול לתת המון אנרגיה לשני הצדדים אבל גם יכול לקחת המון אנרגיה אם התהליך לא עבר ממש טוב.

לי יש בתחום הזה ניסיון כמעט אפסי אז לרוב אני מוותרת. בעיקר כדי לא לאבד את הראש למקום אחר לאיזה חודש ואז העסק שלי יפגע.
אבל אם תשאלו אותי למה זה חשוב, הייתי אומרת שלחיות מבחינתי זה להרגיש, בגלל זה אני מוצאת שם עניין בכל זאת.
אני ממש מקווה שיום אחד אני אהיה מספיק חזקה נפשית, כדי שאני אדע שגם אם אני יוצאת מהמסלול אני אוכל לחזור אליו ברגע.