הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

צלצול בדלת. "מי זה?" היא שואלת "אני" השבתי.
היא פותחת את הדלת. תוך שניה לשוני כבר בתוך פיה בנשיקה עמוקה.

"הבאתי לך מתנה" אני אומרת ומוציאה קופסא קטנה ונוצצת קשורה עם סרט.
היא מייד שולחת ידיים.
אני מרימה את הקופסא בידי גבוה, כדי שלא תוכל להגיע. היא בתגובה מתמתחת ומנסה בכוח. אני גוררת אותה כך לאמצע הסלון ומניחה את הקופסא על מדף גבוה.
היא עוזבת אותי ומתמתחת לעבר המדף "נו מה הבאת לי?" "סבלנות" אני משיבה.

אני דוחפת אותה קלות קדימה. היא מאבדת שיווי משקל ומושיטה ידיה לקיר שלפניה כדי לא ליפול.
אני מצמידה אותה לקיר, תופסת את ידיה, קושרת אותן מאחורי גבה, חוסמת אותה בגופי שלא תוכל לזוז ושמה לה כיסוי עיניים.

בגסות אני מורידה ממנה את מכנסיה והתחתונים. מנשקת את ישבנה הימני ברטיבות, מתרוממת ממנו, וסוטרת לה חזק "אהההההההההההה" נשמעת צעקה בחדר. אני נושפת על ישבנה להרגיעו... "את צריכה להיות מוכנה..." אני אומרת.

אני נעמדת מאחוריה מורידה את מכנסיי וחודרת אליה עמוק "אההההה..." עוד צעקה נשמעת בחדר.
תוך רגעים ספורים והיא גומרת.
"אז איך המתנה שלי??" אני לוחשת באוזניה כשהיא כמעט נופלת. היא מחייכת.
"לעולם אל תאמיני למה שאת רואה!"

"יום אהבה שמח יפה שלי".