הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אתמול התווכחתי עם חברתי לעתיד.

זה מוזר כי אני אפילו לא יודעת על מה התווכחנו.
אני מתווכחת בלי להבין מה הנושא בכלל.
היא דומה באופי לחברה שלי שפעם רציתי אותה ואני מרגישה שאני עוברת בדיוק אותו הדבר.
פתאום כל הסטראוטיפים והאמרות על גברים ונשים שרבים נכנסים לי באמצע. אני עונה בתמימות, בכלל לא מעלה בדעתי שמה שאני אגיד עלול להרגיז ולהפתעתי הרבה זה מרגיז. ואז אני לא מספיקה אפילו להבין למה זה מרגיז ואני כבר מנסה להסביר ומסבכת אותי עוד יותר..

בקיצור, אוף, נשים זה עם ממש מסובך. גם אני מסובכת. גם אני נעלבת לפעמים בלי סיבה ברורה אבל מפריע לי כשאני לא מצליחה להבין את הצד השני.
אני שונאת מריבות!! מצידי להגיד על הכל "את צודקת" רק שלא נריב. למדתי בחיים שעדיף להיות חכם ולא צודק. את הצדק שלי אני מעדיפה לרוב להשאיר לעצמי.

זה עצוב לי כי היא כל כך מדהימה, חכמה, מעניינת אבל היא גם דעתנית מאוד. אני אוהבת אנשים דעתניים אבל כאלה שיקשיבו לדעות אחרות וינסו להתחבר לא ישארו במבצרם ויכריזו כל הזמן שזו דעתם וזכותם. זה ברור..

יש בי צד שאומר שאני צריכה להישאר לבד. כי אני לא אוהבת לריב וממש טוב לי לבד.. חופש!
אבל מצד שני בגלל שאני כל פעם נכשלת באותו מקום אני רוצה להבין מה דפוק אצלי. איך בלי כוונה ובלי להבין בכלל אני מכעיסה אנשים שאני אוהבת. למה???

בחיים שילוב החשיבה שלי של אישה וגבר מביאים אוצי למקומות מאוד טובים.
בזוגיות ככל הנראה אני מפסידה כפול...

עכשיו נשאר רק להבין למה...