הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

זה היה היום האחרון ללימודים. עוד שעה בדיוק והתואר גמור.
ההפסקה האחרונה החלה. 15 דקות כמו תמיד.
יצאתי מהדלת וראיתי את מאיה יושבת על הספסל בחוץ בשמש מוציאה סיגריה.
"היי מאיוש, אפשר להיות חוצפנית ולבקש אחת?"
"ליאתי, חח ממתי את מעשנת?"
-" אני... אני הכל.. רק צריך למצוא את הזמן המתאים" השבתי.
-"את יודעת שבעצם אני בכלל לא מכירה אותך. זה מצחיק. אנחנו פה 3 שנים ביחד. ראיתי אותך כמעט כל יום ומעולם אפילו לא יצא לנו לדבר חוץ משלום שלום" היא אמרה.
"כן, באמת מוגזם! לחלוטין הפסד שלי אני חייבת לציין"
היא חייכה.
"את יודעת שבמבחן בפיסיקה עוד 3 ימים מכל הקבוצה רק אני ואת נבחנות?"
-"כן, מעצבן איך נדחה לנו הקורס הזה ככה.... לא נורא, לפחות הוא קל" השבתי.
"אולי נלמד ביחד? בא לך?" פתאום היא שאלה
-"וואי, רעיון לא רע בכלל. אני לא נוהגת ללמוד עם חברים אבל אני אקח את הסיכון" חייכתי.
-"יש מצב שאנחנו מתחילות היום בערב?"
-"סבבה. אבל את גרה רחוק לא? אולי תקפצי אלי עם תיק וכבר תישארי. ככה נמשיך גם מחר".
-"טוב. אז ב7 אצלך?"
-" יאפ.. 7 זה מצויין".

7:05 צלצול בדלת. עומדת שם מאיה. כרגיל יפיפה עם איפור מדוקדק וג'קט הולם.
"בואי תיכנסי.." היא צעדה פנימה. נותנת לי נשיקה אדיבה למדי על הלחי.
עוד מהצהריים כבר סידרתי את הסלון שיהיה לנו מקום נוח לשבת. אם כבר היא באה עד אליי לפחות שיהיה לה נוח, חשבתי.
היא נכנסה, הורידה את הג'קט ושמה אותו ע"ג התיק שלה צמוד לקיר.
"אז מה? נתחיל כבר עכשיו..." היא שאלה כשהיא מתכופפת לכיוון הקלסר שבתיק.
"כן, אולי עדיף.. ככה נסיים חלק מהר ואולי ישאר קצת זמן חירום.. אני בעד".
היא הוציאה את הקלסר והתישבה על הספה הקטנה צמוד לשולחן.
"יואו ליאת את חייבת לעזור לי. אני יודעת שזה קורס קל אבל אני ממש לא זוכרת מזה כלום... אני חייבת לפני שנתחיל שבכלל תסבירי לי במה מדובר. את היית בשעורים את בטח יודעת נכון?.."
"כן, אני חושבת. בכל זאת.. זו רק פיסיקה בסיסית. את יודעת, חוקי היום יום .. מה כבר יכול להפתיע שם. חוקי כוחות וכאלה. זה מעניין מאוד דווקא. אפשר להציע לך קפה??"
היא עסוקה בדפים בינתיים אני הלכתי לכיוון המטבח. "מאיוש בואי רגע, יש פה כל כך הרבה סוגי קפה מה את מעדיפה??"
"אוי ליאת איך תמיד אצלך יש הכל מהכל. סתם תכיני משהו ובואי.."
בכל זאת היא התקרבה לכיווני. מצביעה לי בנימוס על המועדף עליה.
"את זה אני תמיד שותה.. רגיל כזה. סוכר אחד"
חייכתי.. בחורה שלא שותה עם סוכרזית.. יפה..
"נחמד שחשבת לבוא. ככה לפחות לרגל סיום הלימודים נכיר קצת סופסוף" אמרתי בחיוך תמים.
"בואי נשב" אחזתי אז שתי הכוסות וסימנתי בראש לכיוון הספות.
היא הסתובבה ללכת ואני אחריה.
מילימטר מהספה והיא שוב מסתובבת לכיווני, הבחנתי בה בזמן אבל למה לעצור את חוקי המשיכה?
"אויששש איך תמיד זה קורה לי???" היא התרגזה. הקפה נשפך לה על החולצה. הנחתי את הכוסות.
"לא נורא, רק קפה... מזל שהבאת איתך פה תיק שלם להחלפה"
בשיא הטבעיות היא הורידה מעליה את חולצתה. נשארה עם חזיה שחורה יפה והסתובבה לכיוון התיק שלה, שנשאר מונח ליד הדלת.
ברגע שגבה היה מופנה כלפי אחזתי בשתי לפותות לאחור, ושאלתי אותה באוזן: "עד כמה באמת את רוצה להכיר אותי??" הנשימות שלה החלו לשנות קצב בפתאומיות.
"אפשר ללמוד פיסיקה בצורה לא כל כך פורמלית..." אמרתי בשקט.
"החוק הראשון של ניוטון אומר כי כל כוח המופעל מגוף ראשון על גוף שני פועל באותה עוצמה ובסימן הפוך מהגוף השני על הגוף הראשון" הבנת?
היא הנהנה בראשה לא יודעת מה להגיד. בעודי אוחזת ביד אחת את 2 כפות ידיה הסברתי:
"מה שאומר במילים פשוטות שאם אני אכאיב לך יכאב לי גם, לכן אני ממש לא מתכוונת לפגוע בך!"
הסטתי את שערה השחור ונישקתי אותה בעורפה.

המשך יבוא 😄