הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

בדרך הביתה הייתי כל כך עצבנית וחשבתי שאני ישר אגיע וארשום קללות על כל הנהגים המטומטמים שפגשתי היום ועל כל היום הלא מוצלח הזה.

ישנתי אתמול ב1 בלילה... ב2 וחצי חברה התקשרה לספר לי משהו, ניסיתי לחזור להרדם..
ב6 בבוקר (6 וחצי סופי) קמתי כדי לקרוא מאמר שהייתי אמורה לתרגם לקראת מפגש עם חברים כחלק מהכנת פרוייקט.
ניסיתי לסיים אותו מהר ולהבין, נסעתי לת"א ב9 וחצי לפגוש אותם.

היתה לי הרגשה לא הכי בטוחה היום אז למרות החום לבשתי את המעיל כי אני מפחדת מליפול מהקטנוע ולפגוש את הכביש...
בכביש אחד ביציאה מהעיר יש מקום שאמורים לנסוע על 50 אבל כולם נוסעים יותר.
היה ל' ומאחוריו מונית ומאחוריו אני והקטנוע.
הרמזור החל להבהב.. ה-ל' לא גנב את הרמזור ועצר כמו שצריך, נהג המונית חלם, דפק כזה בקרס בסיבוב כדי לא להכנס ב-ל'.
אני ראיתי את הרמזור, ראיתי את כולם והיה לי מרחב בלימה אבל מהרעש של החריקה גם אני בלמתי בפתאומיות. לצערי היה מתחתי החץ הלבן הענק המטומטם הזה...
הקטנוע רעד איזה 3 מטרים קדימה. ניסיתי לא ליפול ומזל שהצלחתי...
נבהלתי.. מניאקים! כמעט החלקתי...

ב10 נפגשתי עם החברה. החלטנו שהמאמר שלי לא טוב לפרוייקט ושאני מקבלת אחד חדש לעבוד עליו... מאכזב.. כל הזמן והשעות גמרנו זמן..

נסעתי לחנות בת"א שהיה לי מאוד חשוב להגיע אבל כנראה בגלל יום הזיכרון היה סגור.
מילא... אבל ת"א גם כן צריך להזהר
קטנועיסטית סתומה גם כן פתאום בלמה לי מול הפרצוף כי היה בא לה פתאום לעלות על המדרכה ליד..

בדרך הביתה בהמשך זקנה החליטה שזכות הקדימה לא קיימת ונכנסה לי מול הפרצוף...

בקיצור.. יום די מרגיז.

מזל שאני טיפוס אופטימי...
באתי הביתה.. סיפרתי לאחי ,
אמא שמעה ובאה לתת לי נשיקה על הראש ולהגיד "כפרושו.." חח כהרגלה..
אז זהו,..

אני בסדר (:

שרדתי (:

יום עצמאות שמח לכולם