הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

פתאום אתמול עלה לי הסיפור הזה ואני ממש חייבת לשתף.

כשהייתי קטנה רציתי להיות בן.
זה לא בדיוק שרציתי... ליתר דיוק הרגשתי בן.
זה בגיל מאוד צעיר. מגיל 5-6 אני כבר זוכרת שהיתה לי התנהגות של בן.
ילדים בבית ספר הציקו לי על זה בהתחלה, אבל השתקתי אותם טוב.
היתה לי חברה הכי טובה, שהייתי צמודה אליה כל הזמן (והיא אלי) ומרוב שהיינו בעולם משלנו אף אחד לא העז לצייץ.
אף פעם לא הייתי ילדה שרבה עם אחרים. תמיד הייתי קצת מרוחקת ובעולם שלי. יש לי מלא סבלנות, ככה שגם אם מציקים לי אני סובלת את זה בשקט. אם עוברים את הגבול התוצאות הן קשות.. בכיתה ג' זרקתי כיסא על מישהו ושלחתי אותו לבית חולים.
אפילו המורה הצדיקה אותי שהוא היה קרציה בלתי נסבלת.

ובחזרה לסיפור שלי,
אני חופרת בימים האחרונים להבין למה בכלל אני פה. מפריע לי שאני כבר חצי שנה באתר הזה ואין לי שמץ של מושג מה קושר אותי לבדסמ.
אני מאוד מבינה טרנסג'נדרים שאומרים שהם הרגישו לא בגוף שלהם מגיל נורא קטן. ככה גם אני הרגשתי פעם.
איפשהו מגיל 14 זה התחיל לההעלם לי. עד אז לא התקרבתי לברביות, וכשאמא היתה מציעה לי ללבוש שמלה/ חצאית עם גרביונים כמו ילדה בובתית היא היתה חוטפת מקלחת.
בגיל 14 התחלתי למצוא את הנשיות שלי. בגיל 15 די בבום התחברתי לצד הנשי שלי. אני חושבת שהאוננות מאוד חיברה לי בין נפש לגוף.

אני ממש שמחה שכן קרה לי החיבור הזה, כי אני לא רוצה לתאר אפילו חיים בתור טרנס. זה סיוט!
כיום אני מאוד מאוד מאוד מבינה טרנסים למרות שיש לי רתיעה מהם/ן קצת (מודה באשמה).

עד היום יש לי צד גברי מאוד חזק.
אני די מודעת להתנהגות שלי ולשפת הגוף שלי אז אני בוחרת.
אני יכולה להתנהג הכי גבר גבר (חח כמו שחברה שלי אומרת) ויכולה להיות הכי נשית בעולם. או בכלל ילדה קטנה..
זה הכל משחק של כוח ושליטה במצב. אני תמיד אתנהג בצורה שהכי תתאים לי באותו הרגע. זה קורה אפילו בלי לחשוב הרבה. אני אשכרה זיקית.

שנים שאני אפילו לא חשבתי על זה, שפעם רציתי להיות בן. שהרגשתי בן.
לאחרונה בגלל החפירות הארכיאולוגיות בעצמי נזכרתי, אבל עדיין.. זה לא משהו שהדחקתי. אני היום מקבלת באהבה רבה את היותי בחורה (אישה נשמע לי גדול מידי...) .
אני היום לא רק מחוברת לגוף שלי אני אפילו אוהבת אותו. שזה הישג עצום מבחינתי.
בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה להפוך לגבר. אולי ליום אחד או יומיים כן כי זה מסקרן אותי (כמו כל דבר כמעט) אבל ממש לא יותר מזה.

אישה יכולה ללכת על הקצה ולהיות קצת גבר לפעמים.
גבר בחברה שלנו תקוע בתור גבר. קצת הוא מראה נשיות יתר על המידה וישר כולם קופצים.

עולם מטומטם!

טוב וזהו.. זה בערך הסיפור.
אם קרה לכם גם אז תספרו לי.. :)